זקן אהרן (קורץ) נא

ולבתה, וזהו לספוד לשרה שמתה כבר ולבכות לבתה דמתה השתא. או י"ל דקאי שניהם על שרה ומכ"מ הקדים המאוחר היינו לספוד והדר לבכות, כדי שיוכל להוסיף ה' על ולבכתה ולרמז בזה דקאי נמי על ולבתה וכדברי המדרש הנ"ל, ומעתה קושית התוס' לק"מ דלכך לא השיאה ליצחק דכבר מתה והבן. אולם בעיקר דברי המדרש המובא בס' פנינים יקרים יש לתמוה דהא הקרא דיליף המ"ד דהי' לו בת ובכל שמה, מקרא וד' בירך את אברהם בכל הוא דילפינן וא"כ איך הודיע הכתוב שהי' לו בת לאברהם אחר מיתתה כיון דמתה בשעה ששרה מתה, אם לא שנאמר דמיתת שרה עם קרא ואברהם זקן וד' בירך את אברהם בכל הוי שני עניינים ואמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה והבן: לספוד לשרה ולבכתה פירש"י ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה פרחה נשמתה ומתה ע"כ. וכתב בשפ"ח בשם הרא"ם וז"ל לאו בסמיכת פרשיות קאמר דא"כ הו"ל למימר זה בתחילת הפרשה כו' ועיי"ש. ולפענ"ד צ"ע בדבריו דהא גם אם הי' אמר בתחילת הפרשה נמי לא הוי סמיכין אהדדי דהא נחלק ביניהם בפרשה של לידת רבקה. ואפשר לתרץ דזה ל"ה הפסק עפי"מ דאמרינן עד שלא שקעו שמשו של זה זרחה שמשו של זה, והכ"נ לדעת כן נכתב ביניהם לידת רבקה להודיענו שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, וכמו שפירש"י בד"ה האהלה שרה אמו והרי היא שרה אמו, דהנך דברים שפסקו במיתת שרה חזרו בביאת רבקה ועיי"ש והרי היא מיתת שרה עם לידת רבקה דבר אחד הם והבן: גר ותושב אנכי עמכם כו' ויענו בני חת כו' וישתחו לעם הארץ כו' וידבר אתם כו' שמעוני ופגעו לי בעפרון ועפרון ישב כו' ויען עפרון את אברהם כו' וישתחו אברהם לפני עם הארץ כו' וידבר אל עפרון כו' יש להקשות כיון דעצם כוונת אברהם הי' רק להגיע למערת המכפלה אשר לעפרון, למה ביקש אחוזת קבר מאת בני חת, ב' למה ביקש מהם שיתדלו לדבר לעפרון למה לא דיבר בעצמו אל עפרון שהי' באותו מעמד, ג' למה כאשר עפרון השיב לאברהם על בקשתו לבני חת לא השיב לו תיכף. רק השתחווה מקודם לבני חת ואח"כ וידבר אל עפרון ד' השתחוויי' זו השנית לבני חת למה - ונ"ל עפי"ד פירש"י בד"ה ועפרון ישב וז"ל כתיב חסר אותו היום מינוהו שוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהי' צריך לו. עלה לגדולה ע"כ, וי"ל דמתחלה לא הי' כבוד לאברהם לדבר אתו ומכש"כ לחפוץ ממנו טובה למכרו לו שדה לאחוזת קבר, וגם הי' ירא שמא לא ירצה למכור לו את השדה והמערה כרצונו, וע"כ דיבר מקודם עם בני חת שהי' גדולי ארץ על סתם אחוזת קבר, והשיבו לו במבחר קברינו ואז וודאי גם עפרון לא יכלה ממנו מקבור את מתו כאשר ראה ושמע מבני חת החשובים שבעיר שכבדו כל כך לאברהם, ואז ודאי יהי' לעפרון לכבוד ולתפארת אם אברהם יקבל ממנו את השדה וד"ל - וכאשר דיבר אברהם עם בני חת שידברו אל עפרון בעבורו ואז הראו כבוד גדול מאוד לאברהם, שהרימו את עפרון מקודם ועשאוהו לשוטר בכדי שלא יהי' בזיון לאברהם שצריך טובה מאיש פשוט כעפרון, ע"כ שפיר השתחווה שנית להם על הכבוד שבשבילו החשיבו לעפרון ולאחר שנתגדל ונעשה שוטר שפיר אברהם בעצמו השיב לעפרון: אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני תיבת מלפני אין לו פירוש ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא דאלו עפרון הוי ידע מה טיבו של מערת המכפלה אפי' באלף אלפי אלפים דינרי זהב לא הי' מוכרה, ובאמת כי שום אדם בעולם לא ידע ערכה אבל לאברהם הי' באמת שווה כל הון דעלמא ולא רצה להראות כי הוא בוחר זאת המערה לאחוזת קבר לעולם, מש"ה דקדק בדבריו ולא ביקש רק לקבור את מתי כעת מלפני דייקי, מחמת שקרהו אסון גדול ונורא שבא לביתו ומצא אשתו שמתה, וראשו בל עמו כעת לחפש קבר הראוי לה בין גדולי וחשובי העיר ורוצה כעת רק קבר על שעה מועטת לקבור את מתי מלפני דייקי, לכן שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו, ואע"ג דאין רצוני רק על קבר לזמן מעוט עכ"ז בכסף מלא יתננה לי, ואחר