זקן אהרן (קורץ) מח

צדק וניתנה לאברהם ואפשר דמהאי טעמא לא ניתנה לאברהם הכהונה מקודם רק השתא דהוצרך אברהם לכהונה להעלות בנו לעקידה או דשמא מחמת שניטלה הכהונה ממלכי צדק מחמת ענשו כמבואר במס' נדרים ומובא בבעתוס' פרשת לך בד"ה ומלכי צדק ולא הי' אז ראוי לכהונה כאברהם ולכך ניתנה לו והבן. (ד"ז הובא לעיל בפ' לך באופן אחר): ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו ויקרא מלאך ד' אל אברהם שנית מן השמים ויאמר כו' יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך כו' כי ברך אברכך ויש לדקדק מה אשר עשית את הדבר הזה והיינו מעשה עקידת יצחק והרי היא כבר אחר הקרבת האיל, ודברי המלאך בזה הי' צריך להיות עוד קודם הקרבת האיל וכמובן. אמנם נראה בפירוש הקרא ויעלהו לעולה תחת בנו היינו כי באמת הי' עצבון גדול בלב אברהם על אשר לא הקריב ממש את בנו, ואע"ג דהקרבת האיל הי' לפני הקב"ה חשוב כבנו ממש, מכ"מ בלב אברהם הי' הקרבת האיל מדריגה פחותה מהקרבת בנו ממש מרוב אהבתו אל השי"ת, וע"כ אומר הכתוב ויעלהו לעולה תחת בנו היינו שהי' לפניו מדריגה פחותה תחת בנו למטה ממעלת בנו, וע"ז אמר לו המלאך יען אשר עשית את הדבר הזה דייקי, שהקרבת את האיל בלב נשבר על אשר לא הקרבת בנך ממש, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני גם עת הקרבת האיל כי ברך אברכך והבן: וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו יש לדקדק דהא דאמר והנה איל אחר לשון אחר מיותר, דהא כאן לא מיירי מאיל מעיקרא שיאמר שראה איל אחר דהי' צ"ל וירא והנה איל נאחז עוד יש להבין מהו הלשון וישא אברהם את עיניו דמיותר ודי הי' לכתוב וירא אברהם והנה איל נאחז, תו יש להבין דמנא ידע אברהם שצריך להקריבו תחת בנו, ואדרבה מסברא לא הי' לו להקריבו כיון דלא נצטווה עלי' ועוד דהרי נראה כמו שהי' שמח בהקרבת האיל לעולה על מניעת הקרבת בנו. ולתרץ כל הדקדוקים נ"ל דבאמת תיכף באמירת השי"ת אל אברהם קח נא את בנך כו' אשר אהבת "את "יצחק ו"לך הר"ת של את יצחק וגם ואו למד מתיבת ולך נוטריקון ואיל, והיינו שהקב"ה צוה לאברהם שיקח את יצחק ואיל המרומז בר"ת של את יצחק ואיל, ולא אמר בפירוש שיקח עמו איל עם יצחק רק ברמז כדי שתהי' הנסיון בשלימות, שאם הי' אומר לו השי"ת בפירוש שיקח ג"כ איל עמו לא הי' הנסיון בשלימות, דהי' עולה על מחשבת אברהם שיוכל הדבר להתהפך מבנו על האיל ולא הי' הנסיון כראוי והבן. ובזה מיושב היטב הלשון וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, כי כאשר אמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער, אז וישא אברהם את עיניו היינו לראות ולהבין דברי הקב"ה בלשונו שאמר לו מתחלתו, שדקדק עוד הפעם בדברי הקב"ה וירא והנה איל אחר היינו שרימז לו השי"ת מתחלתו שיקח ג"כ איל עם יצחק, רק בעבור שהקב"ה ידע מעיקרא שלא יבין אברהם מעיקרא את הרמז ולא יקח עמו איל, ע"כ הכין לו הקב"ה איל אחר במקומו והבן. ולפי"ז שפיר מיושב הטעם כשראה אברהם את האיל הקריבו בלי שום ציווי מאת השי"ת, משום שהבין עכשיו את הרמז שצוה לו השי"ת מעיקרא ליקח איל אבל רק הוא לא הבין הרמז, ולכך שפיר השתא שראה את האיל הנאחז, הקריבו לעולה תחת בנו והבן. - וחתני היקר כמוה"ר רפאל שליט"א אמר בזה רמז נכון איל אחר נאחז בסבך בקרניו היינו שאיל נאחז ונרמז בסבך בקרניו היינו בקצוות התיבות והבן: ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מקשים העולם על הלשון ויאמר אבי ויאמר הנני דאין לו שום פירוש וכבר דשו בו רבים ונלפענ"ד עפי"מ שראיתי בעת היותי בקרית חצות כפר פרוינדעל בס' אמרי יודא בשם מדרש שאמר יצחק לאביו מה יועיל לך שתשחוט אותי, כיון דתיכף בשעת שחיטה תהי' אונן ואונן אסור להקריב, ותירץ בס' הנ"ל עפי"מ דאיתא במדרש ואעשך לגוי גדול שאעשך לכה"ג וקיימ"ל דכה"ג מקריב אונן עכ"ד בס' הנ"ל - ועפי"ז יש לפרש דכך שאל יצחק לאביו ויאמר אבי וא"כ תהי' אונן ואיך תקריב את העולה, וע"ז שפיר השיב