זקן אהרן (קורץ) מה

ללוט לשם מצות הצלה שנצטווה עלי' ומלאך המשחית לא עשה לשם מצות הצלה רק לשם מצות הפיכת סדום דהכשר מצוה כמצוה דמי ועיין בדברינו לעיל בד"ה כי משחיתים כו' והבן: ובזה מיושב היטב דקדוק גדול בפירש"י הנ"ל, שמפרש לשון הקרא דכתיב ויחזיקו לשון רבים דאחד מהם הי' שלוח להצילו וחבירו להפך את סדום, דלמה נטר רש"י מלפרש דבריו עד הכא, והלא בכל הפרשה נאמר לשון רבים דכתיב וישלחו האנשים, ויאמרו האנשים, משחיתים אנחנו, ויאצו המלאכים. אמנם בכל הנך לא פירש"י כלום הטעם דכתיב לשון רבים דכבר פירש לעיל בריש הפרשה דאחד להציל את לוט ואחד להפך את סדום, מש"ה בכל הפרשה דנאמר לשון רבים ועדיין לא עשאו כלום לא הצלה ולא הפכה, לא פירש כלום דידענו דבאמת הי' שנים לכך נאמר לשון רבים. אבל הכא דכתיב ויחזיקו דמיירי בהצלה, וקשיא לי' לפירש"י הא רק אחד הי' להציל, א"כ הי' צ"ל ויחזיק, וע"כ פירש"י שפיר דבאמת רק אחד הי' להצילו והשני אע"ג דסייעו נמי להציל, לא נקרא על שמו ההצלה דלא בשביל ההצלה עזרו רק בשביל למהר מעשהו להפך את סדום ולכך שפיר נאמר אח"כ ויאמר המלט ולא נאמר ויאמרו דהשליח להצלה הוא דהזהיר ללוט להימלט ההרה והבן.- ובדברינו אלה יתיישב המשך הכתובים ויאמר לוט אליהם אל נא אדני משמע לשון רבים, פירש"י אל תאמרו אלי להמלט ההרה ואח"כ אמר הנה מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי הרי הוא לשון יחיד. ועוד תקשה הלא מתחלה נמי כתיב לשון יחיד ויאמר המלט על נפשך כו' הרי משמע דכך אמר לו מלאך המציל וכמו שפירש"י בד"ה ויחזיקו דמלאך המציל אמר לו ולכך נאמר ויאמר ולא ויאמרו והדר כתיב ויאמר לוט עליהם משמע דלשניהם השיב: והדר כתיב הנה מצא עבדך חן בעיניך כו' משמע דלמלאך המשחית דיבר, דהא כתיב אח"כ ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר, גם מה אמר לוט להמלאך המשחית ותגדל חסדך אשר עשית עמדי משמע דכבר עשה עמו חסד וקשה מהו החסד אשר כבר עשה המלאך המשחית עם לוט, אולם עפי"ד הנ"ל יתיישב הכל על נכון כי באמת עיקר ההצלה המלאך המציל עשה עכ"ז גם המלאך המשחית סייעו, כמו דכתיב ויחזיקו האנשים משמע שניהם, וע"כ שפיר נאמר ויאמר לוט אליהם היינו לשניהם דיבר, מתחלה אמר למלאך המציל אל נא כדבריך להמלט ההרה, ושמא תאמר שאין בידך להציל אותי באופן אחר בשביל זהירות ומהירות מלאך המשחית, הרינו מבקש בזה למלאך המשחית להסכים לדברי ושפיר אמר לוט אח"כ למלאך המשחית ותגדל חסדך אשר עשית עמדי שסייעת לחברך בהצלתי שעשית עמדי חסד בשביל שהתמהמהתי לאח"ז וכנ"ל ע"כ תעשה עוד עמי חסד זה להמלט לעיר הקרובה ושפיר אמר אליו המלאך הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה והבן: ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק בנו איתא במדרש בשם ר' אושעיא רבה ויגדל הילד ויגמל נגמל מיצה"ר והיינו לי"ג שנים שנעשה בר מצוה ע"כ. - והנה על סמך דברי המדרש הזה נוהגין בישראל לעשות בשמחה סעודת בר מצוה, ואפ"י הפחות שבפחותים פה באמעריקא דלא מנחי תפלין מכ"מ עושים שמחת בר מצוה לבניהם, והדברים בעיניהם כמו מצות מילה שיש לנו בירושה מאברהם אבינו: כמ"כ נמי סעודת בר מצוה הוא לנו ירושה מאברהם - ובדרך הלצה י"ל הטעם למה קיבלו אפילו הרשעי ישראל במצות סעודה זו יותר מעל כל המצות הרי הם לא מנחי תפלין ועושין סעודה לבניהם שהתחיל להניח תפלין אמנם איתא במס' עירובין י"ט דאברהם אבינו נוטל כל הנימולי ישראל מגיהנם, וא"כ אפי' הרשעים עכ"פ מצות מילה מקיימין ואינן יראים מגיהנם משום דאברהם אבינו יטלו אותן משם, ולמען אהבת אברהם אשר יעשה עמהם טובה זו ע"כ עושין בשמחה סעודת בר מצוה שגם הוא עשה כן לבנו והבן: והנה זה זמן כביר פרשתי מאמר בהגדה ש"פ שלשה עשר מי יודע. שלשה עשר אני יודע, שלשה עשר מדיא, עפי"מ דאיתא בס' אהבת יונתן פ' ויקרא לפרש הקרא עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, היינו ישראל מספרים תהלות ד' ומה הם תהלות ד' י"ג ולכן אמר ד' עם ז"ו היינו