זקן אהרן (קורץ) מג

מהרי שלש סאים קמח סלת פירש"י סולת לעגות קמח לעמלין של טבחים כו' והנה יש לדקדק למה אמר אברהם שלש סאים קמח סולת דייקי, ועוד תקשה למה לא אמר כמה קמח וכמה סולת, והנה בפשיטות י"ל דמדלא פרוש ע"כ הי' כוונתו סאה וחצי קמח וסאה וחצי סולת וכהאי גוונא איתא בפירש"י יומא ד' ט"ו ע"ב וז"ל ולפי שהי' לתנא לפרש ולא פירש צריך אתה לחלקו לחצאין עכ"ל - וא"כ הכ"נ דהי' אברהם צריך לפרש ולא פירש ע"כ כוונתו הי' לחצאין והבן: ועפי"ז שפיר יובן נמי הא דאמר אברהם שלש סאים קמח דוקא ולא יותר, עפי"מ שהבאתי לקמן דברי הגמ' פסחים מ"ח כמה שיעור עיסה ללוש בפסח שיכול לשומרה מידי חימוץ, ר' נתן אומר משום ר' אליעזר בשעורין קביים ובחטין שלשת קבים, וכיון דסולת ע"כ מחטין הוא א"כ מותר לעשות עיסה משלשה קבין, וידוע דסאה ששה קבין, וא"כ הוי סאה וחצי תשעה קבין, ושפיר הוי הנך תשעה קבין מכיוון לשלשה עיסות של שלש קבין שיהי' לכל מלאך עיסה של שלש קבין דוקא ולא יותר, משום דבפסח אסור ללוש עיסה יותר משלשה קבין, וכמו שפירש"י בתחילת הפרשה דבפסח הי' ודוק היטב: בגמ' ב"מ הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שאשה עיניה צרה באורחים מקשים העולם אדרבה אם היא אמרה סולת עיני' יפה באורחים והנלפענ"ד עפי"מ דאמרינן במס' פסחים ד' מ"ח ע"א וכמה שיעור עיסה ללוש בפסח ולא יותר שיכול לשומרה מידי חימוץ. בחטין קביים ובשעורין שלשת קבין (ר' נתן אומר משום ר' אליעזר חילוף הדברים בשעורין קביים ובחטין שלשת קבין) ומעתה כיון דהמלאכים שבאו לאברהם בפסח הי' וא"כ י"ל הוא אמר קמח היינו של שעורין, ואז תוכל ליקח עיסה של שלשה קבין כדברי ר' ישמעאל, והיא אמרה סולת דהיינו של חטין ואז לא תוכל ללוש רק עיסה של קביים והבן: ותצחק שרה בקרבה לאמור אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן כו' למה זה צחקה שרה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואני זקנתי פירש"י הקב"ה שינה מפני השלום שהיא אמרה ואדני זקן על אברהם ושינה הקב"ה שאמרה ואני זקנתי על עצמה, והקשה לי ידידי החסיד המפורסים ר' משה דוד נר"י דלמה הוצרך הקב"ה לשנות בשביל זה דהא אפי' אם הי' אומר הקב"ה האמת כמו שאמרה שרה ואדני זקן על אברהם, לא הי' לאברהם שום תרעומות דהא האמת כן הי' שהי' זקן, וכתב בבעה"ט שהי' טוחן ואינו פולט וא"כ מאי קפידא הי' בזה לאברהם על שרה ונלפענ"ד לומר בזה עפי"מ דאיתא בס' אהבת יונתן פ' שלח דלצדיק גדול שעובד ד' מאהבה עושין לו נס גם שלא עפ"י הטבע, אבל לצדיק הקטן ממנו אף שעושין נס עבורו אין עושין רק עפ"י טבע, והנה לשרה שחזרה לנערותה כמו שאמרה אחרי בלתי היתה לי עדנה הרי הי' נס שתלד עפ"י דרך הטבע והרי הקב"ה הי' יכול לעשות לה נס שתלד שלא עפ"י טבע, שלא תגיע לה הוסת מחדש ומכ"מ תלד. וזהו שאמרה שרה אחרי בלתי היתה לי עדנה ע"כ דאין הרצון להוליד ע"י נס שלא עפ"י טבע, וא"כ איך בעלי שהוא זקן כמו שהי' ולא נתעביד בי' שום שינוי שיהי' נראה צעיר ממה שהי' ואיך יוליד ע"י נס שלא עפ"י טבע, ובאמת דאם שרה היתה מחזקת את אברהם לצדיק גדול לא הי' באמת שום תמוה אף אם יוליד בנס שלא עפ"י טבע והבן - ומעתה שפיר ניחא ששינה הקב"ה שלא רצה להגיד לאברהם אשר שרה אינה מחזקת אותו לצדיק גדול שיהי' ראוי לנס שלא עפ"י טבע, כי באמת י"ל דלעולם שניהם היו צדיקים גדולים שהיו ראוים לנס שלא עפ"י טבע, רק לשרה שיפה לאשה ימי נערותה יותר מזקנותה. ע"כ נשתנה לה נס הראוי ויפה לה אבל לאברהם לא נשתנה משום דאיש יותר נאה בזקנתו והבן: ותצחק שרה בקרבה לאמור אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן יש לפרש עפי"מ דאיתא במס' שבת באחד שמתה אשתו ולא הו"ל מי להניק את הילדים נבראו לו דדים, ופליגי שם ח"א כמה גדול כחו שנשתנו עליו סדרי בראשית, וח"א