זקן אהרן (קורץ) מב

וכן בדבר עבירה לא הניחו אותו הגידין. ובזה נתקשרו כל רמ"ח איבריו לעבודתו ית"ש וכאשר רצה אאע"ה להעלות את יצחק בנו עולה לד' וזה באמת לא הי' רצון הקב"ה דהא באמת לא אמר לשחטו רק והעלהו, ולכן כל איבריו של אברהם לא רצו לקחת את המאכלת ע"כ הי' צריך לכוף את ידו בחזקה לעשות רצונו וזהו וישלח את ידו היינו בע"כ ע"כ. ולפי"ז עפי"מ שהקשיתי לעיל דלר"י דדריש במס' עבו"ז דף כ"ז המל ימול, א"כ איך הי' אברהם מל א"ע, אמנם הבאתי דברי המדרש שם מדכתיב וכרות עמו הברית דהקב"ה סייעו כביכול שלח ידו ואחז עמו. ולכך שפיר מילת אברהם כשרה היתה כי יד ד' היתה בו והבן. ומעתה מאי מאוד יתורץ היטב קושית הקדמונים למה לא מל אברהם אבינו א"ע קודם שנצטווה דהא באמת אפי' אם הי' מל א"ע, הי' המילה פסולה לדעת ר' יוחנן משום דבעי המל ימול, ולכך לא הי' מרגיש באיבריו שום התעוררות כיון דבלא עזרתו של הקב"ה לא הי' מצוה כלל, ולכך אפי' לאחר שנצטווה מפי הקב"ה כשראה שנצטווה ומכ"מ איבריו אינם מרגישין וע"כ שאל עצתו מממרא מה יעשה כי המצות שלא נצטוווה מרגיש מקודם ע"י איבריו כנ"ל ובמצות מילה שנצטווה והרי מצווה ועושה גדול יותר ממי שאינו מצווה, ומכ"מ אינו מרגיש שום התעוררות וחשקות לעשות המצות מילה, ונתן לו ממרא עצתו שלא ישגיח ע"ז כיון דיודע שהקב"ה הי' מצוה לו ע"כ לא ישגיח על איבריו רק בעל כרחם יעשה המצוה, דאין חכמה ואין עצה נגד ציווי של הקב"ה. אבל אחר שמל א"ע וראה כביכול שהקב"ה עזרו אז הבין פשר הדבר, משום דבאמת בלי עזרת הקב"ה היתה המילה פסולה לדעת ר' יוחנן. ולכך לא הרגיש בתחלה שום חשקות המצוה באיבריו: באלוני ממרא פירש"י הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו ע"כ, והקשה בבעתוס' אברהם שנתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכולן ולא שאל עצה, איך שאל עצה על המילה שצוהו הקב"ה- ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא בפרקי דר"א דאברהם אבינו מל א"ע ביוה"כ, וא"כ יש להקשות לפי"מ דקיי"ל דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת ויו"ט וא"כ כיון דאברהם אבינו קיים כה"ת כולו ואפי' עירוב תבשילין, א"כ כש"כ דקיים נמי קדושת יוה"כ, וא"כ איך מל א"ע ביוה"כ הא מילתו הוי מילה שלא בזמנו ואינו דוחה יוה"כ - אמנם י"ל כיון דעל המילה נצטווה אבל מצות יוה"כ לא נצטווה והרי אמרינן דמצווה ועושה גדול יותר משאינו מצווה ע"כ שפיר הי' יכול להמול ביוה"כ והבן: אולם יש להקשות לדעת תוס' קידושין ל"א דמש"ה גדול מצווה ועושה יותר משאינו מצווה, משום דבמצווה ועושה איכא צערא דיצה"ר אבל באינו מצווה ליכא יצה"ר, וא"כ כ"ז דוקא לשאר בני אדם דיש להם יצה"ר, אבל למאי דאמרינן במס' ב"ב י"ז דאבות הקדושים לא הי' שולט בהם היצה"ר, א"כ שוב צריכין אנו לומר בהם הסברא להיפך דאינו מצווה ועושה גדול ממצווה ועושה וכס' ר' יוסף שם בההו"א במס' קידושין הנ"ל וא"כ שוב תקשה איך ידחה מילה ליוה"כ, הא על יוה"כ הי' אינו מצווה שהוא גדול יותר ממצות מילה שהי' מצווה: ועפי"ז שפיר יש לתרץ קושית תוס' הנ"ל על פירש"י דלכך שפיר שאל אברהם אבינו עצה מממרא על המילה, מאחר דבכל אדם שיש לו יצה"ר מצווה ועושה גדול מאינו מצווה, וא"כ לאדם אחר הרי הי' מותר למול א"ע ביוה"כ כשהי' מצווה על המילה ועל יוה"כ לא הי' מצווה, משום דגדול מצווה יותר משאינו מצווה, אבל לגבי דידי' דאין היצה"ר שולט בו. וא"כ לדידי' אינו מצווה גדול ואסור למול א"ע ביוה"כ, וע"כ שאל אם ימול א"ע ביוה"כ מטעם גדול מצווה כמו בכל אדם, או להמתין על אחר יוה"כ משום דלגבי דידי' אינו מצווה גדול והבן - וע"ז נתן לו ממרא עצה למול ביו"כ ושלא לשנות הדין בדידי' מאדם אחר, ואפשר דסברת ממרא הי' דנהי דלענין קיבול שכר לגבי אברהם אינו מצווה גדול אם קיימה אבל לענין עונשין אם לא קיימה אז שפיר גם לגבי דידי' מצווה עדיף וחמיר, דעל מצווה אם אינו מקיים שייך בי' עונשין אבל באינו מצווה לא שייך בי' עונשין כלל והבן. - [ובאמת הי' גם לא"א המילה בזמנה של הציווי וק"ל]: