זקן אהרן (קורץ) מא

פירש"י אתה וזרעך ולא עכו"ם, ר' יוחנן אמר כתיב המל ימול ודרשינן המל ימול ופריך בגמ' מאי בנייהו ומסיק נ"מ לגבי אשה. והנה לכאורה תיקשי לימא נפ"מ לגבי אברהם בעצמו דלמ"ד ואתה את בריתי תשמור גם אברהם בעצמו הי' יכול למול א"ע דכך נצטווה, אבל למ"ד המל ימול אברהם ג"כ אסור לימול א"ע. והנה בפשטות יש לומר דהגמ' רצה לומר נפ"מ מה שהוא לדורות וכמובן, ועל אברהם ליכא שום נפ"מ מה דהוה הוה, אבל על ר' יוחנן גופי' תיקשו לדידי' אברהם איך מל א"ע בממנ"פ אם מל א"ע תחלה ואח"כ לב"ב הרי מילתו פסולה, ואם מל תחילה את ב"ב ואח"כ המה מלו אותו א"כ מילתם פסולה: אך י"ל דלק"מ עפי"מ דאיתא במדרש ובעתוס' מביאו דהקב"ה אחז בידו וסייעו למולו. א"כ מיושב שפיר דהי' אברהם אבינו מל א"ע תחלה, כיון דסייעו הקב"ה ואח"כ מל את ב"ב והבן: אולם יש לדקדק בדברי המדרש שאמר הטעם דלכך סייעו הקב"ה, משום דאברהם הי' ירא לחתוך בשביל שהי' זקן, הא לר' יוחנן גם בלא טעם זה הוצרך הקב"ה לסייעו, דאל"כ הי' המילה פסולה משום המל ימול, ולתרץ קושיא זו נ"ל די"ל דבאמת דרו ב"פ ור"י יפלגו בטעמו של המדרש דדרו ב"פ דסובר מילת עכו"ם פסולה מקרא ואתה את בריתי תשמור, א"כ גם אברהם חי' יכול למול א"ע וכנ"ל, וא"כ תקשה למה הוצרך הקב"ה לסייעו, וע"כ צ"ל הטעם של המדרש משום שאברהם הי' ירא מחמת שהי' זקן, אבל לר"י דגם אברהם אבינו לא הי' יכול למול א"ע משום המל ימול וכנ"ל, וא"כ שפיר י"ל דלכך סייעו הקב"ה כדי שתהי' מילתו כשרה והבן - ובזה יהי' מתורץ מה שהקשיתי על התירץ של בעתוס' דלא שאל עצה על המילה גופה רק דלא ידע באיזה אבר ימול, ובמפרשים תירצו בדרך אחר, וקשה איך יאמר הקב"ה לעשות דבר מצוה, ולא יאמר דבר שלם לידע מה לעשות עד שיצטרך ליטול עצה מממרא. ובדרכנו יתיישב על נכון דבאמת הקב"ה שהי' ידע שרצה לסייעו ויהי' כשר המילה לכל הדעות שפיר אמר לו דבר שלם שימול א"ע סתם, ורק אברהם אבינו לא ידע זאת מתחלה ע"כ הי' נבוך דלדעת ר' יוחנן תהי' מילתו פסולה, וע"כ אמר בדעתו לתרץ דהמילה כשרה משום דאי אפשר בענין אחר וע"כ סבר הי' להמול מקודם ב"ב שמילתם תהא כשרה דיעבד ואח"כ הם ימלו אותו ויהי' כשר לכ"ע, אבל הם לא רצו למול מתחלה, ושאל לממרא ונתן לו ממרא עצה שימול א"ע תחלה, כי הוא ראוי לקיים מצות הבורא תחלה דנצטוה בתחלה, וגם קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, וכיון ממרא בעצתו לדעת המקום, אבל לא בטעמו דהקב"ה כוונה אחרת הי' אתו שהוא יהי' מסייעו ודוק. (דבור זה נכפל לעיל בפ' לך בד"ה ואתה את בריתי תשמור אך באופן אחר - וכבר הגהתי שזה רק דרך דרוש אכן אליבא דאמת ערל ישראל כשר למול אליבא דכ"ע, וכמסקנא שם בגמ' ע"ז ובפרט בא"א שאמר לו הקב"ה ואתה את בריתי תשמור ודו"ק): וירא אליו ד' באלוני ממרא כבר הבאתי לעיל קושית בעתוס' אברהם שנתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ישאל השתא עצה מממרא אם ימול א"ע והוא תמוה, - ועוד הקדמונים הקשו על אברהם אבינו שקיים כה"ת כולו ואפי' ע"ת דרבנן, איך לא קיים ג"כ מצות מילה קודם שנצטווה, ותירצו דאברהם אבינו ידע שפיר שיש חילוק בין מצוה שמצווה ועושה בין אינו מצווה ועושה ולכך בכל המצות אע"ג שעושה ועדיין אינו מצוה, מכ"מ אם הקב"ה יצוה אותו יוכל אח"כ לעשות כמצווה ועושה. אבל במצות מילה אם ימול א"ע מקודם אז אם יהי' מצווה לא יהי' יכול עוד שוב לקיימה ולכך לא קיים מצות מילה מקודם והבן. אבל עתה שנצטוה איך נתרשל עוד לשאול עצה - ונלפענ"ד עפי"מ שראיתי דבר יקר בס' אוהב ישראל בליקוטים שדקדק בקרא וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת איך יתכן לשון שליחות ביד שלו, וכתב דאברהם אבינו מעת הכיר את בוראו דבק א"ע בחיי' עלמא ונעשה מרכבה לשכינה, ועי"כ השיג את כל התורה מ"ע ומצות ל"ת, וכמו שיש תרי"ג מצות בתורה רמ"ח עשה ושס"ה ל"ת, כמ"כ יש באדם רמ"ח איברים ושס"ה גידין, ואברהם אבינו מעת שבא לידו דבר מצוה התחיל האבר השייך לאותו מצוה לעורר אותו ולא הניח אותו עד שעושה המצוה