זקן אהרן (קורץ) מ

עצה מממרא וגילה לו את טעמו, אז שפיר נתן לו עצה להמול תחלה ואז יראה שגם המה ימלו א"ע וכן הוה: אמנם לפי"ז עדיין תקשה למה זכה ממרא שנגלה אליו השכינה בחלקו, שהוא נתן לו עצה על המילה תחלה וכדברי בעתוס' הנ"ל, הא באמת ל"ה עצה טובה דאברהם אבינו טעמו ונימוקו עמו וכנ"ל– לכן נלפענ"ד דבאמת מילת אברהם אבינו שהי' ראש וראשון למולים נמי הי' כדת של תורה וכשר אפי' לכתחלה, דאע"ג דמילת עכו"ם פסול, הוא דוקא למול את ישראל אז הוא דפסול המילה, אבל בעכו"ם שמל א"ע, י"ל דבאמת ל"ה מילת עכו"ם משום דשניהם באו כאחד דע"י המילה הרי נעשה ישראל, ועפי"ז יצא לנו דין חדש דעכו"ם שרוצה לגייר א"ע מותר למול א"ע ול"ה מילת עכו"ם משום דשניהם באים כאחד והבן. - וחפשתי דין זה בכמה מקומות ות"ל שמצאתי סברא תו במנחת חינוך - ועפי"ז שפיר י"ל דזאת העצה נתן לו ממרא לאברהם שימול א"ע תחלה, כי אמר לו סברא זו דגם מילת עצמו הוי נמי בהיתר גמור וכשר אפי' לכתחלה מאחר דשניהם באים כאחד וכס' החינוך הנ"ל. אולם יש להתעורר דלפי"ז א"כ לכאורה למה לא הביא המנחת חינוך ראי' לדבריו דגם מילת עכו"ם שמל א"ע כשרה מאברהם אבינו בעצמו שלא הי' לו מי שימול אותו דהי' הראשון למולים ומכ"מ המילה הי' כשרה. אך י"ל דבאמת מאברהם אבינו ליכא ראי' כלל דשאני התם גבי אברהם דאי אפשר בענין אחר שלא הי' אז שום נימול בעולם, אבל עכשיו דאפשר להמול ע"י ישראל שפיר י"ל דעכו"ם לא ימול א"ע, וא"כ ליכא שוב ראי' מאברהם אבינו והבן. - (וזה רק דרוש וקבל שכר, אכן אליבא דמסקנא שם בגמ' אליבא דכ"ע ישראל ערל כשר למול) עוד י"ל דלכך אין שום ראי' לדבריו דעכו"ם יכול למול א"ע מאברהם עפי"מ דאיתא במדרש רבה ומובא בבעתוס' וז"ל ואתמר בב"ר שנטל אברהם סכין ואחז בערלתו וכשבא לחתוך הי' מתיירא מפני שהוא זקן, וסייעו הקב"ה כביכול שלח ידו ואחז עמו שנאמר וכרות עמו הברית מלמד שעזרו עכ"ל. וא"כ בלא"ה אין ראי' מאברהם כיון דהתם הקב"ה עזרו, רק דבאמת אברהם דנטל עצה מממרא דלא ידע שהקב"ה יעזור לו, ושפיר הי' מילתו כשרה בלי שום פקפוק כלל והי' הכשר שבכשרים ודוק היטב: בעצם היום הזה כתב בבעלי תוס' וז"ל ר"ג אומר שלח אברהם וקרא לשם בן נח ומל אותו ואת ישמעאל בנו, ולכאורה הוא רק דברי נביאות שעשה אברהם כן. ועוד תקשה מנ"ל דלא מל שם בן נח רק לאברהם וישמעאל בנו דוקא דלמא מהל שם לכל ב"ב ג"כ, אמנם נ"ל די"ל דדברי ר"ג יש לו רמז במקרא דכתיב ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו תיבת "שנה בהמלו" נוטריקון המוהל שם בן נח. קח ה' מן שנה ותחליף בעד הב' מן בהמלו ואז תהי' שנ"ב ההמלו הם תיבות שם בן נח המוהל והבן. ומשום דתיבות שנה בהמלו נאמר אצל אברהם ואצל ישמעאל ע"כ דרש שרק אותם מל ולא לכב"ב, די"ל דשאר ב"ב אברהם בעצמו הי' רוצה למולם והבן: עוד מובא בבעתוס' וברש"י ישן בשם ב"ר וז"ל נטל אברהם סכין ואחז בערלתו ורצה לחתוך והי' מתיירא שהי' זקן מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז עמו שנאמר וכרות עמו הברית לו לא נאמר אלא עמו עכ"ל ונלפענ"ד דע"ז נמי איכא הך רמז בתיבות שנה בהמלו "שהי' "נטל "הסכין "ואחז "במילתו "הי' "מתיירא "לחתוך "שלח "הק' "ברוך "הוא "ואחז "לו "בידו "מיד "נימול והבן. - או בדרך זה שנ"ה שהי' ניטל הסכין ב"ה מלו והבן: פרשת וירא וירא ד' אליו באלוני ממרא פירש"י לפי שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו, הקשו בבעתוס' אברהם אבינו שנתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן איך ישאל עצה על המילה שנצטווה מפי הקב"ה, ונלפענ"ד דהנה במס' עבו"ז אמר דרו בר פפא משמי' דרב. מנין שהמילה פסולה ע"י עכו"ם שנאמר ואתה את בריתי תשמור,