זקן אהרן (קורץ) לט

כלל, וכאשר חזרה הגר לשרה וסיפרה דברי המלאך, שוב שרה לא הי' מענה אותה משום דראתה דדעתה מקדם טעות הי' דהבריחה אינו מועיל לעשות ע"י הפרישה שהתגרשה מאברהם, ושרה הצדקת ח"ו לא הי' ברצונה לענות נפש בשביל כבודה וכנ"ל, רק שתהי' מגורשת ע"י בריחה ואם זאת לא מהני שוב לא מענית אותה, וישבה בבית שרה עד שבנה ישמעאל יצא לתרבות רעה, ואז שפיר אמרה לאברהם לגרש את הגר מחמת ערות דבר וכנ"ל: ואתה את בריתי תשמור הנה במס' עבו"ז ד' כ"ז מנין למילת עכו"ם שפסולה דרו בר פפא משמי' דרב אמר דכתיב ואתה את בריתי תשמור ולא עכו"ם ר"י אמר דכתיב המל ימל ודרשינן המל ימול ע"כ – והנה לכאורה תיקשי דלפי"ז איך אברהם אבינו מל א"ע, ובשלמא לגבי בני ביתו י"ל דמל א"ע מקודם והדר שפיר מל את ב"ב דלגבי דידהו שפיר הוי המל ימול, אבל לגבי עצמו איך היתה מילתו כשרה, כיון דנתמעט מילת עכו"ם לישראל מהאי טעמא אסור נמי למול א"ע דמיקרו נמי מילת עכו"ם, ובשלמא לדר' בר פפא משמי' דרב דיליף מקרא ואתה את בריתי תשמור לק"מ, דהא מהך קרא דיליף דמילת עכו"ם פסול, מהך קרא בעצמו מוכח דאברהם כשר למול א"ע, משא"כ לר"י דיליף מהמל ימול א"כ תיקשו איך אברהם מל א"ע, אך י"ל משום דכיון דעדיין לא הי' בעולם שום אדם שיהי' נימול, דהא אברהם אבינו הי' הראשון שנצטוה במצות מילה, וא"כ אי אפשר בענין אחר ולכך כך גזרה התורה שיהי' אברהם ימול א"ע, ושפיר הי' אצלו גזה"כ דכשר המילה אפילו לר"י ולק"מ רק אחר שכבר נימול אברהם אז שפיר מל את ב"ב בהכשר גמור והבן: והנה באמת הי' לו לאברהם עצה אחרת למול מקודם את ב"ב ותהי' מילתם כשרה רק בדיעבד: משום גזה"כ דא"א בענין אחר ואח"כ הם ימלו את אברהם, ואז תהי' מילת אברהם יותר בהכשר גמור וכמובן. ועפ"י דברינו אלה יובן היטב דברי רבותינו בעלי תוס' בפסוק באלוני ממרא פירש"י שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו, והקשו בבעתוס' אברהם אבינו דנתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן ולא שאל עצה ואיך שאל עצה על המילה, ותירץ שם בתירץ ב' וז"ל כשצוה הקב"ה למול כל אנשי ביתו, הלך אצל ענר ואשכול לשאול מה יעשה עם אנשי ביתו שאינן רוצין להמול ולא ידעו מה להשיב לו הלך אצל ממרא ונתן לו עצה שימול עצמו וישמעאל בנו תחלה, וכשיראו כן אז יקבלו להמול וכן עשה ע"כ: ולכאורה דבריהם תמוהים הלא עיקר זריזין מקדימין למצוה יליף בגמ' מאברהם ואיך נתרשל כאן שרצה להמול מקודם את ב"ב, רק בשביל שלא רצו הם תחלה הוכרח אברהם ע"י עצת ממרא למול א"ע תחלה, ולמה לא מל א"ע תיכף תחלה בזריזות ואח"כ ימול את ב"ב, וביותר קשה הלא כך נצטווה בפירוש שימול א"ע תחלה דכתיב ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך, והדר כתיב המול ימול יליד ביתך, אבל בדברינו הנ"ל דברי בעתו"ס נכונים כיון דשם אצל הציווי של ב"ב שנאמר המול ימול יליד ביתך וכו' דמיני' דרשינן דמילת עכו"ם פסול ע"כ קשיא לי' בכאן להיות זריז ולמול א"ע תחילה משום דלא תהי' המילה כשרה רק מטעם שאי אפשר בענין אחר. ע"כ עלה בדעתו להמול את ב"ב תחלה ואז המה יהיו בהם מילה כשרה בדיעבד, ואח"כ הם ימלו לאברהם ותהי' מילת אברהם כשרה גמורה כדת של תורה: ובזה יובן שפיר הטעם של ב"ב שלא רצו להמול דלכאורה אינו מובן דאטו אברהם אבינו לא הי' לו כח על ב"ב שישמעו בקולו ולא יסרבו כנגדו, ומסתמא שמעו דבריו בכל המצות, ולמה כאן דוקא נתרשלו ולא רצו לשמוע אליו - ובהנ"ל יובן שפיר דבאמת אברהם אבינו שהי' תמיד זריז וחרד לדבר מצוה, ובכאן לא נזדרז ורצה להמול אותם תחלה, והוא לא גילה להם את טעמו ונימוקו שהוא רוצה שיהי' מילתם רק דיעבד כשרה, ומילה שלו רצה שתהי' כשרה לכתחלה כדת של תורה, ובעבור שלא ידעו טעמו וראו שנתרשל במצוה זו יותר מבכל המצות, ע"כ גם המה שפיר לא רצו להמול, ובאמת דאם היו רואים שאברהם הי' מזדרז גם למצוה זו להמול תחלה, ודאי גם ב"ב לא הי' מעכבים בדבר רק הי' מולים תיכף כרצונו. וע"כ הלך לשאול