זקן אהרן (קורץ) לח

תקל בכבודי, אבל השתא דעדיין מקלת בכבודי ע"כ דגיירת אותה מקודם, ובאמת דלא הי' מהני הגירות כלל, דעל דעת זה לא נתתיה לך לגייר אותה ולשחררה והרי היא כך באיסור כל ימי' ולא תקשה למה נתתי' לך לעבור באיסור שפחה דהרי עברתי בלפ"ע לת"מ ז"א דבלא"ה באת עלי' באיסור מצרית, וע"כ דעפ"י הדבור, א"כ שפיר שייך לומר הואיל ואשתרי אשתרי, וזהו שאמרה שרה ותרא כי הרתה עם כ"ז ואקל בעיני' והבן: ותעני' שרה ותברח מפני' לכאורה יפלא מאוד על שרה אמנו דבשביל כבודה תענה כל כך לאדם עד שלא יכלה לסבול ומוכרחת לברוח תו קשה למה לא היתה מגרשת אותה מביתה וכמו שאמרה לאברהם לאחר זמן שנתגדל ישמעאל גרש את האמה ואת בנה, הי' לה לשרה גם השתא לומר לאברהם שיגרש אותה ולא לענות אותה. או עכ"פ שבעצמה היתה יכולה לגרש אותה מביתה, והנלפענ"ד עפי"מ שכ' הרמב"ם פ' כ' מהל' עבדים דאע"ג דב"נ אין להם גירושין היינו גירושין בכתב, אבל פרישה בדיבור יש להם שאם פורשין זה מזה זאת הוא גירושין שלהם, וגם האשה יכולה לפרוש א"ע מבעלה שתצא לה מביתו מלהיות עוד אשתו אז הרי היא כפנוי' ודברים האלה כובעין מדברי הירושלמי ריש מס' קידושין ועיי"ש - ומעתה י"ל דשרה אמנו שהכניסה את הצרה לתוך ביתה ונתנה אותה לאברהם לאשה, השתא כשראתה שתקל כבודה בעיני' היתה רוצית לענות אותה כדי שתברח מביתה ואז תהי' ממילא פרישא מאברהם ובזה תהי' גירושין דידה, ואפי' אם אח"כ תבא חזרה לתוך ביתה לא תהי' רק לשפחה ולא לאשה והבן - ולפי"ז שפיר מובן הטעם דשרה בעצמה לא גירשה מביתה משום דדוקא ע"י העינוי שברחה מעצמה, אז שפיר היא הפרישה את עצמה מבעלה ואז שפיר הוי גירושין כשיטת הרמב"ם הנ"ל, דגם פרישה דידה מהני כגירושין, אבל אם שרה היתה מגרשת שפיר י"ל דלא הי' מהני הפרישה לגירושין, כיון דהפרישה לא בא מצידה או מצד בעלה, אולם הא עדיין תקשה דהי' לה לומר לאברהם שיגרש אותה כמו שאמרה לאחר שנים רבות. אמנם בדרכנו הנ"ל יש להבין היטב משום דבאמת מחמת כבודה לא רצתה שיגרש אברהם את הגר אשתו, כיון דבאמת אברהם לא הי' בלבו שום דבר עלי' כי מסתמא היתה הגר נזהרת מאוד בכבודו, והרי בתורה נאמר כי מצא בה ערות דבר, וכיון דלא מצא בה באמת שום ערות דבר אסור לגרשה, ע"כ עשתה בחכמתה לענות אותה עד שמעצמה תברח ממנו ותהי' פרישת הגירושין מצדה והבן: ומעתה לא תקשה לקמן בפ' וירא דשם אמרה שרה לאברהם גרש האמה ואת בנה, משום דשם נאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק ופירש"י ע"א גילוי עריות, ומדלא כתיב ותרא שרה את ישמעאל מצחק, רק נאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק משום שתלתה אותו באמו דאמו חייבת בבנה שעובר על כל הנך ג' עבירות הגדולות ע"כ ראה בה ערות דבר, ומש"ה שפיר אמרה לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, דכיון דראה בה ערות דבר שפיר מצוה לגרשה והבן: ובדרכנו יש להבין היטב את דברי המלאך שאמר להגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכו ותאמר מפני שרה גבירתי אנכי בורחת ויאמר לה שובי אל גבירתך והתעני תחת ידי' ע"כ - ולכאורה משולל הבנה דאמר לה שתחזיר לביתה דלמא לא תרצה שרה להחזירה. ועוד אם בורחת מחמת ששרה מענית אותה יותר מכפי יכלתה לסבול למה אמר לה שהתענית תחת ידי' - אמנם בהנ"ל יובן שפיר דבאמת הגר נמי שברחה היתה סוברת דבזה נתגרשה מאברהם מטעם פרישה דידה וכנ"ל, ולכך כתיב וימצאה מלאך ד' על עין המים דדעתה הי' לינשא לאיש אחר ודרך הזיווג להזדמן אצל המים כך מצינו באליעזר שנזדמן לו רבקה ורחל נזדמן ליעקב והמלאך הבין כוונת הגר, וע"כ אמר לה המלאך הגר שפחת שרה אי מזה באת הייני באיזה אופן היתה הבריחה שהיא הפרישה, ואמרה מפני שרה גבירתי אנכי בורחת, ויאמר לה מלאך ד' שובי אל גבירתך והתעני תחת ידי' כי הבריחה לא מאברהם היא רק מפני שרה גבירתך, ובכה"ג לא הוי פרישת גירושין דהפרישה אינה שדעתך לברוח מאברהם, רק מצד שרה ואין את עדיין מגורשת מאברהם