זקן אהרן (קורץ) לז

להקל כבוד גבירתה בעיני' כי עדיין שפחתה היא והבן - אולם נאמר מקודם וישמע אברם לקול שרה פירש"י לרוח הקודש שבה היינו שאמרה לו מקודם בא נא אל שפחתי, ואז לא הזכירה תיבת מצרית, ועל כן אמר אברם בלבו כיון דרוח הקודש שבה צווח רק בלשון שפחתי בלבד דלא אמרה מצרית וא"כ לשפחה הרי מהני גירות וע"כ תיכף שפיר גיירה אז כשאמרה לו בא נא אל שפחתי וזהו וישמע אברם לקול שרה שאמרה בדקדוק לשונה שפחתי בלבד והבן: אמנם לא נשאה עדיין רק אחר שנשלם עשר שנים אז לקחה שרה את הגר ונתנה לו לאשה. ואמירתה של שרה לאברם בא נא אל שפחתי הי' טרם שנשלם העשר שנים, וראי' מדלא כתב ויהי מקץ עשר שנים ותאמר שרה בא נא אל שפחתי והבן, וע"כ דאמירתה הי' מקודם ואז תיכף גיירה, אבל שרה לא ידעה שגיירה וחשבה שגם הבנים אשר יולדו ממנה מהגר יהי' לה לעבדים וכנ"ל בשם האור החיים והנה הגר שידעה שנתגיירה ושוב איננה שפחת שרה, ע"כ היתה מקלת כבוד גבירתה בעיני' וידעה שבני' הנולדים לה לא יהיו עוד עבדים לשרה, וזהו שאמרה שרה לאברם חמסי בסמך לשון חמס דע"י שגיירת את הגר, ע"כ מקלת בכבודי ובזה חמסת נמי את הגר עם בני' ממני מלהיות בי לעבדים ודוק ,- ועיין בדבור שאח"ז - ובענין קושיא הנ"ל שהקשיתי דאיך מקשים המפורשים על אברהם שלקח את הגר שהיתה שפחה ותירצו שגייר אותה מקודם, והקשיתי למה לא מקשים קושייתם גם ממצרית וע"ז לא מהני גירות, וחפשתי ומצאתי במהרש"א שהעיר מזה ונלפענ"ד לחלק בין איסור שפחה שהאיסור עתיד ליאסר אחר קבלת התורה, ע"כ שפיר שייך שאברהם אבינו יקיים אותה גם מעיקרא כמו שקיים כה"ת טרם שניתנה. משא"כ איסור מצרית אע"ג דעתידה התורה לאסרה, מכ"מ הוא רק הטעם בשביל שעבדו עם ישראל בקושי השעבוד וגם הרגו שחטו וטבעו מהם הרבה, וא"כ כיון דאברהם אבינו הי' עוד קודם שעבדו בישראל לא שייך לאסור על עצמו איסור מצרית, די"ל דהתורה באמת לא אסרה כלל את המצרית מדורות הקודמים והבן- שוב ראיתי בס' פנים יפות שהעיר בזה וב"ה שכיוונתי לדעה"ג: ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה הנה הקשיתי לעיל למה שפכה שרה חמתה על הגר ועל אברם על מה שתקל הגר בכבודה, הלא על דעת זה הכניסה בתוך ביתה דכל אשה נעשית צרה לחברתה, והרי רש"י מפרש אולי אבנה ממנה בזכות שתכניס צרתה לתוך ביתה, ולמה כעסה על אברם מה הוא חייב בזה. ונלפנ"ד עפי"מ שהקשו המפרשים אברהם שקיים כה"ת איך בא על איסור שפחה ותירצו שגיירה מקודם. והנה באמת יש לתרץ עוד תירץ שני על אברהם עפי"מ שפירש"י וישמע אברם לקול שרי לרוח הקודש שבה, ולכך שפיר אברהם בא על הגר משום שהוא עפ"י הדבור והבן - והנה באמת יש לומר החילוק שבין שני הטעמים דאם נאמר כתירץ המפרשים דאברהם גייר להגר קודם שנשאה אז שפיר י"ל דהגר מותר לאברהם תמיד, אבל לטעם השני שכתבתי שהי' עפ"י הדבור והיינו רק כמו שאמרה שרה אולי אבנה ממנה, א"כ הסברא נותנות דמותרת לאברהם רק עד אחר שנתעברה הגר ממנו, וכשנתעברה אז שוב אסורה על אברהם משום איסור שפחה והבן - והנה באמת שפיר אמרינן דשרה הכניסה על דעת כן שתהי' לה לצרה, וזאת שרה שפיר ידעה שתקל בכבודה משום דנעשית משפחה גבירה, רק שרה לא חשבה שגייר אותה רק שיבא עלי' באיסור משום שהוא עפ"י הדבור כתירץ השני שכתבתי וע"כ חשבה שרה שתצטער שרה ממנה רק עד שתתעבר, אבל לאחר שנתעברה שוב יהי' אסורה לאברהם. ואז הגר בעצמה תראה דאיננה כגבירה רק חזרה למעלת השפחה ואז תחזיר הגר לנהוג כבוד בשרה גבירתה כמקדם אולם אחר שראתה שרה דגם אחר ההריון עדיין תקל בכבודה, אז הבינה שרה דמסתמא גייר אותה ומותרת לו לעולם. ולכך עדיין הגר תקל בכבודה, וזהו שאמרה שרה לאברהם אנכי נתתי שפחתי בחיקך שתהא שפחה בחיקך שלא תגייר אותה, דאז לא היתה מקלת בכבודי רק עד שתתעבר משום דסברה דאשתך הוי, אבל אחר שתתעברה דתראה שלא תבא עלי' עוד משום איסור שפחה וכנ"ל, שוב לא