זקן אהרן (קורץ) לה

הנני לכהונה, לפי"מ דאיתא (בירושלמי הוריות עי' רמב"ן ויחי) דמלך לא יהי' כהן וכהן לא יהי' מלך, ואיך אמר אברהם הנני לכהונה הנני למלכות הא שניהם כחדא אי אפשר, אך י"ל דכוונתו הי' שהוא מוכן לשניהם אבל לא בזמן אחד רק לזה או לזה, אך דלפי"ז תקשה מאחר דנתכהן אברהם איך נעשה אח"כ מלך, אך י"ל דלא נתכהן אברהם רק לפי שעה, אבל עיקר כהונת אברהם שניתן לו מאת מלכי צדק לא הי' רק על בניו, וכמו שבאמת כן סיים בבעלי תוס' וז"ל והיינו דכתיב והוא כהן כו' הוא כהן ואין זרעו כהן. משמע דמלכי צדק בעצמו הי' כהן כל ימי חייו, כמשה רבינו דניטל ממנו הכהונה וניתן לאהרן מכ"מ משה בעצמו הי' כהן כל ימי חייו, ובזה יתורץ דלא תקשה על פירש"י שמפרש בקרא ויתן לו אברם מעשר מכל אשר לו לפי שהי' כהן וא"כ משמע דמלכי צדק הי' כהן: וקשה לפי דברי הגמ' דנרים דכאן נוטלה הכהונה ממנו א"כ למה נתן לו השתא אברם את המעשר ובהנ"ל לק"מ והבן: ואתה תבא אל אבותיך בשלום כתוב בס' נחל קדומים דבר יקר בזה, וז"ל אמרו חכז"ל מכאן שתרח עשה תשובה, מקשים העולם דילמא תרח ברשעו אך ברא מזכה אבא, ובזכות אברהם ניצול תרח, ופירש הרב מהר"ר שמואל פרימו ז"ל דרז"ל דקדקו דהוי לי' למימר תבא אל אביך בשלום ואמאי קאמר אבותיך, אלא מוכרח דעשה תרח תשובה, ובזה זיכה תרח לאביו וזהו אל אבותיך אביו ואבי אביו ע"כ, ובזה אמרתי להבין המשך הכתובים בהגדה של פסח מתחלה עובדי כוכבים היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שנאמר ויאמר יהושיע אל כל העם כה אמר ד' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, וקשה התחיל לומר אבותינו ואמר נמי ישבו אבותיכם דמשמע רבים ולא חשיב אלא תרח בלבד - עוד קשה איך חשוב על תרח בכלל אבותיכם, הלא כיון דהי' עובד עכו"ם וקיימ"ל דאין אבות לעכו"ם, אולם עפי"מ שדרשו רז"ל דמדכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום דמכאן שתרח עשה תשובה, א"כ שפיר ניחא דקורא אותו בשם אבותיכם והבן - אולם תיקשי עדיין למה אמר לשון רבים, דעל אביו של תרח דלא עשה תשובה לא שייך לקרותו בשם אב כיון שהכתוב מעיד שעבד עכו"ם, אבל בהנ"ל יובן שפיר. כיון דתרח עשה תשובה א"כ זוכה הוא לאביו וע"כ חשוב לשניהם לתרח ואביו בשם אבותיכם, ומכ"מ לא חשוב בפירוש רק לתרח בעצמו כיון דרק הוא דעשה תשובה, וזוכה לאביו משום דברא מזכה אבא ע"כ לא חשוב להזכירו בתורה בשם אבותיכם, רק לתרח בלבד ודוק היטב: ושרה אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ד' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרה וגו' והנה בזה רבו הדקדוקים א' דאמרה שרה אולי אבנה ממנה מה טעם לזה הבנין דאם הגר תלד גם שרה תוכל להוליד, והגם שפירש"י בזכות שתכניס צרתה לתוך ביתה, אולם ע"ז תקשה למה הוצרכה להכניס את שפחתה דייקי ולא לשפחה אחרת, והרי הכתוב מעיד שהי' לאברהם עבדים ושפחות הרבה, ולמה דייק הקרא ולה שפחה מצרית: משמע דעיקר בנינה הוא דייקי בשפחה דידה, עוד יש להקשות לפי"מ שפירש"י דעיקר בניינה הוא רק משום שתכנוס צרתה לתוך ביתה, וא"כ הרי דשרי על דעת זה הכניסה הצרה לתוך ביתה שיהי' לה ע"נ ויסורין ע"י צרתה וכנהוג, וא"כ למה שפכה כל כך חמתה על הגר ועל אברם על שהוקל כבודה בעיני הגר הלא זאת הי' רצונה בכדי להיבנות ממנה וא"כ בתחלה מאי קסברה ולבסוף מאי קסברה: אמנם נ"ל עפי"מ דכתיב ויוצא אותו החוצה פירש"י צא מאצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד אברהם מוליד שרי לא תלד שרה תלד, פירש"י לקמן הטעם לא תקרא את שמה שרי דמשמע שרי לי ולא לאחרים רק שרה שמה שתהא שרה על כל ועיי"ש - ומעתה י"ל דגם שרי היתה יודעת מזה בנבואה גם בתחלה, דהא אמרינן דאברהם טפל בנבואה לשרה, ושרי שפיר היתה מדייקת בשמא כר"מ דאמר בגמ' ר' מאיר דייק בשמא ושרי לשון יחיד היא ולכך לא תלד אבל שרה לשון רבים הוא שתהא שרה על רבים אז תלד, ולכך