זקן אהרן (קורץ) לג

בטבילת הוא פירושו כמו בשביל טבילת עזרא כמו דדרשינן בראשית בשביל ראשית והטעם בזה משום אמור לחכמה אחותי את שאינו נכון ללמוד ולהתפלל בלא טבילת עזרא והבן. ובדרכנו יש נמי לפרש תרגום יוב"ע בפ' קדושים והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ד' אלקיכם, וכתוב בתרגום יוב"ע וז"ל ותתקדשון ותהוון קדושין בגופיכון, מטול דאקבל ברעוא צלותכון, אנא הוא ד' דמקדישכון. והיינו דתהוון קדישין בגופיכון בטבילת עזרא, מטול דאקבל ברעוא צלותכון, ואם לא יהו ביכלתו לקיים טבילת עזרא לא ישמש מטול דאקבל ברעוא צלותכון והבן: ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים ולכאורה בפשטות משמע דפרעה היטיב לאברם ונתן לו צאן ובקר וכו' וקשה למה לא נאמר ונתן לו צאן ובקר ולמה נאמר לשון שלילה ויהי לו, ועוד למה לא נאמר להיפך בקר וצאן כו' ונלפענ"ד דלכך היטיב פרעה לאברם בעבורה שהי' חרפה לפרעה שיקח מלך מצרים אשה מבני עניים, כי אברם הי' אז עני גדול שאפי' באכסניא לא הי' לו לשלם, כמו שפירש"י בד"ה וילך למסעיו דבחזרתו פרע הקפותיו ועיי"ש, ולכך רצה פרעה להעשיר את אברם מבלי ידע שום אדם מסיבת עשרו, וע"כ נתן לו מעט מעט בהדרגה עד שיתעשר, וכאשר יראו המצרים וידעו מעשרו של אברם, אז יהי' ראוי ויפה לפני המלך שיקח את שרה, וזה שאמר הכתוב ולאברם היטיב בעבורה כנ"ל, שרצה המלך להעשיר אותו בעבורה שיהי' לו לכבוד ליקח אותה, אבל לא רצה להודיע וליתן לו בפרהסיא רק אדרבה בסתר ששום אדם לא ידע שהוא נותן לו וע"כ שפיר נאמר סתם ויהי לו צאן ובקר כו' מבלי שידע אדם מי הוא הנותן וק"ל: בדרך אחר נ"ל עפי"מ דלכאורה יש להקשות הא אמרינן שונא מתנות יחי' והרי אברהם בעצמו אמר אל מלך סדום אם אקח מחוט ועד שרוך נעל שלא יאמר אני העשרתי את אברם, ואיך קיבל מפרעה צאן ובקר, למה נשתנה ממונו של פרעה מממונו של מלך סדום, דכמו שהי' חושש שלא יאמר מלך סדום אני העשרתי את אברם, כמ"כ הי' צריך לחשוש שיאמר פרעה אני העשרתי, והנה עפ"י דברינו הנ"ל יש ליישב בפשיטות דכיון דפרעה הי' לו לחרפה לגלות שהוא נתן לאברם ממונו והעשירו, ולכך קיבל מאתו ולא הי' חושש שהי' בטוח שלא יגלה ועיין בפירש"י בד"ה ולא תאמר כו' והבן: אמנם נ"ל בדרך אחר עפי"מ דאמרינן בגמ' מאן דמשתעי ר"ל בהדי' בשוקא מוסרין לו ממון בלא סהדי, דמסתמא אדם חשוב הוא, וא"כ י"ל דהכ"נ הפירוש כן הוא, ולאברם היטיב בעבורה היינו שהחשיב לו מאוד וכאשר ראו המצרים חשיבותו בפני המלך, אז ממילא ויהי לו צאן ובקר כו' כי כל אחד ואחד נתן לאברהם אבינו מתנות רבות צאן ובקר וכו' בשביל לדבר עבורם בפני המלך, וגם יעשה להם טובות, וכהאי דאמרינן במתני' קידושין ס"ג האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון דמקודשת אם אמר לה בשכר ועיי"ש בגמ' ואע"ג דקיבל מהם מתנות בעלמא, נמי לא מיקרי מתנה כיון דבשביל דאדם חשוב הוא נותנים לו, ובאדם חשוב שקיבל מתנה הוי כנתינה ודוק היטב: וד' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה עומד שם צפנה ונגבה וקדמה וימה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו' יש לדקדק א' שאמר אחרי הפרד לוט מעמו דייקי ועיין מה שפירש"י בזה, ב' כי את כל הארץ אשר אתה רואה כו' מאי רבותי' שיתן לו מה שיוכל לראות הלא מצער הוא, ומכש"כ כשאמר לו תיכף ושמתי את זרעך כעפר הארץ וא"כ וודאי מצער הוא, ג' ושמתי את זרעך כעפר הארץ כו' אין כאן מקומו, דהי' לו לסיים בקרא קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ולסיים בשורת הארץ ואח"ז יבשרהו ויברכהו בברכת רבוי בנים, ד' איך צוה אותו השי"ת לילך לארכה ולרחבה הלא א"י הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ועוד וכי בשביל לך אתננה צריך להלך בה, ולתרץ כל הדקדוקים נ"ל, עפי"מ שפירש"י בפ' ויצא שאמר הקב"ה ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה, פירש"י קיפל הקב"ה כל א"י תחתיו רמז לו שתהא נוחה