זקן אהרן (קורץ) לב

חבירו ואסורה לב"נ, וע"כ שהיתה אחד משתי אלה או דמיתת הבעל מתיר או בגירושין מתירין והבן - ובס' יד המאיר העירותי דאם גירושין בדבור מהני, א"כ כש"כ מיתת הבעל דמתיר דלא גרע פרישת מיתה מפרישה של דבור, והארכתי בזה לחלק בין פרישה בדבור לפרישת מיתה בלא דיבור, ויש להעיר עוד עפי"ד החכ"צ בתשובותיו לענין אשת אלי' וחנוך דהיינו אדם שנעשה מלאך אי אשתו מותרת ואפשר לחלק בין אדם שנעשה מלאך למלאך שנעשה אדם והבן: ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ויש לדקדק למה התורה מפרשת אצל מלכה שהיתה בת הרן והדר אמר אבי מלכה ואבי יסכה, הא יכול לומר בנות הרן סתם וידענו שהרן הי' אבי מלכה ואבי יסכה, או לומר שרה בת הרן כמו שנאמר מלכה בת הרן ועיין בשפ"ח שמפרש דלרש"י באמת קשיא לי' דלמה לא אמר גם בשרה שהיתה בת הרן ועיי"ש ושוב לא יצטרך לומר אבי מלכה ואבי יסכה ונלפענ"ד עפי"מ שמביא רש"י בד"ה על פני תרח אביו, דבשעה שהשליכו אברם לכבשן האש הי' הרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו, וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה אמר להם הרן משל אברם אני השליכוהו לכבשן האש ונשרף, הרי דהרן הי' מן הקדושים שנשרף בשביל שהי' מהצד של אברם שהאמין בד' וע"כ שפיר אומר הכתוב אבי מלכה ואבי יסכה להעיד שהי' להם אב מיוחס והבן – ומכ"מ אצל מלכה אמר עוד הכתוב שהיתה בת הרן דיחוסה לא הי' רק שהיתה בת הרן, אבל שרי אינה צריכה ליחוסה של אבי' כי שרה מצד עצמה היתה נביאה וסוכה ברוח הקודש ואברהם טפל לה בנבואה, וע"כ אינו אומר אצל שרה שהיתה בת הרן, רק שאומר אשת אברם שרי כי שרה זו יסכה שסוכה ברוח הקודש והבן: ובדרכנו אמרתי לפרש הא דאמרה רבקה אל אליעזר להלן בפ' חיי שרה ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור ואליעזר כשסיפר לפני בתואל ולבן אמר שרבקה אמרה לו בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה והוא תמוה למה שינה מלשון רבקה – אמנם י"ל דרבקה היתה משגת את יחוסה שהיא בת נכד מלכה שהיתה בת הרן, ע"כ אמרה שאבי' בתואל הוא בן מלכה אשר ילדה לנחור, אבל אצל אליעזר שסיפר לפניהם לא רצה לפרש היחוס שלה כי נגד שרה אין היחוס של מלכה כלום והוא רצה לקחת את רבקה ליצחק שהוא בן שרה שסכה ברה"ק כנ"ל, ומכש"כ בתואל הוא באמת בן נחור אשר ילדה לו מלכה היינו בדומה לו לנחור והבן – ולקמן בפ' חיי שרה אמרתי לתרץ בא"א: פרשת לך ויט אהלה בית אל מים פירש"י אהלה כתיב בתחלה נטע את אהל אשתו ואח"כ את שלו, והקשה בשפ"ח דלמא איפכא בתחלה שלו ואח"כ של אשתו, ותירץ דחייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו, ולכך ודאי נטה שלה בראשונה ע"כ. ולפענ"ד נראה דקושית השפ"ח לא קשיא כלל ובדברי פירש"י הקדוש יש כוונה עמוקה והוא כיון דכתיב אהלה וקרינן אהלו, והרי הכתיב הוא תמיד קודם הקרי וא"כ הוי כמו שהי' כתוב אהלה בתחלה ואח"כ הקרי הוא אהלו, אבל אם הי' נטה מקודם אהלו ואח"כ אהלה כקושית השפ"ח: הי' צריך להיות הכתיב אהלו ולקרות אהלה להקדים אהלו לאהלה, וזה שפירש"י אהלה כתיב ודרשינן הכתיב מתחלה על אהל אשתו, וקרינן אהלו דהקריי' הוא אחר הכתיב דרשינן על אהל שלו, ולכך שפיר מסתמא נטה מתחלה אהל אשתו ואח"כ אהל שלו והבן: אמרי נא אחותי את בנח"ק מביא מסורה אמרי נא אחותי את אמור לחכמה אחותי את ועיי"ש. ועפ"י דרכו נ"ל לפרש באופן אחר, והיינו אמרי נא אחותי את הת"ח כשיראה שלא יוכל לקיים טבילת עזרא, יאמר לאשתו אחותי את והיינו שלא ינהג עמה בד"א והבן. ורמז לדבר אמרי נא אחותי עולה בגימ' בטבילת עזרא והב' של