זקן אהרן (קורץ) לא

אמנם י"ל עפי"מ דאיתא בפירש"י פ' שמיני בשם התו"כ וז"ל זאת החי' מלמד שהי' משה אוחז בחי' ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו עכ"ל וע"כ דכולם באו אז אל משה רבינו בכדי להראותם לבני ישראל וא"כ ע"כ צ"ל דמהלימוד בלבד לא נוכל לידע את כל מין ומין למיניהם מש"ה הוצרך משה רבינו לנס גדול שבכל עת שהזכיר חי' או בהמה אז באתה לפניו ואומר להם זה טהור וזה טמא כמו כן נמי צ"ל דגם נח שלמד תורה והזכיר אותם בשמותיהם אז באו כולם כמו למשה רבינו ולכך שפיר ידע אותם כל מין ומין על מכונו והבן: הוצא אתך פירש"י וז"ל הוצא כתיב היצא קרי הוצא אמור להם שיצאו ואם אינם רוצים לצאת היצא הוציאם אתה עכ"ל, והנה לכאורה תקשה מאיזה טעם וסברא הו"א שלא ירצו הבהמות וחיות לצאת מן התיבה, הכי עדיף להו לישב מסוגר בתיבה מלילך בחוץ על פני השדה, ולמה הוצרך הקב"ה לצוות לנח להוציאן בע"כ: אך י"ל עפי"מ דאיתא בעמרם שגירש את אשתו בעבור גזירת כל הבן הילוד משום למה יביא בנים לעולם אם ישליכו אותם ליאור, ואמרה לו בתו מרים גזירתך קשה משל פרעה, דפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גם על הנקיבות, והחזיר עמרם את אשתו ע"כ: והנה בפירש"י ושרצו בארץ מפרש ולא בתיבה מגיד שאף הבהמה ועוף נאסרו בתשמיש ע"כ, והנה לקמן בקרא כל רמש אשר הוא חי לכם יהי' לאכלה פירש"י שם שלא הרשיתי לאדה"ר לאכול בשר אלא ירק עשב, אבל לנח הותר הבשר מכל בהמה חי' ועוף, ומעתה שפיר ניחא דכל הבהמה וחי' לא ירצו לצאת מן התיבה ואע"ג דאם יצאו מן התיבה יהי' מותרים בתשמיש, מכ"מ לעומת זה יהי' היתר לנח לאכול מהם בשר, וא"כ יאמרו למה להם להוליד בנים אם ילכו לשחיטה והרי עדיף להם לשבת בתיבה וליאסור בתשמיש מלצאת החוצה ולהוליד בנים לשחיטה וע"כ אמר לו השי"ת אם לא ירצו לצאת יוציאם בע"כ: עוג מלך הבשן סיחון מלך האמורי נלפענ"ד לפרש בדרך רמז בהא דאיתא ויבא הפליט זהו עוג ונקרא פליט על שם שנפלט מימי המבול ע"כ וי"ל בדרך רמז דגם "הבשן" נוטריקון. "שהי' "ניצל "בימי "המבול והבן: והנה בבעתוס' פ' חקת מקשה דלמה על עוג מלך הבשן מצינו רמז שנפלט בימי המבול וא"כ למאי דאמרינן במס' נדה דסיחון ועוג אחים היו א"כ ע"כ דגם סיחון הי' ניצל מימי המבול, ולמה לא מצינו עליו שום רמז לא בש"ס ולא במדרש דגם סיחון ניצול מימי המבול, ותירץ שם בבעתוס' דבר יקר דאמו של עוג היתה מעוברת עם סיחון וניסת לאחד מבני כח ונולד סיחון בתיבה. ולכך לא צריך לשום רמז ע"כ ועיי"ש - ואפשר דכמו "הבשן" רמז על עוג, כמ"כ "מלך האמרי" הוא רמז ונוטריקון "כי "לא "מבעלה "היתה "אמו "מעוברת "ימים "רבים והבן: והנה בדברי הבעתוס' הקשיתי מהא דאיתא בפרשת נח מהעוף למינייהו, פירש"י אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם ומאיליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה עכ"ל. ועפי"ז תיקשי כיון דאמו של סיחון היתה מעוברת, איך היתה מותרת לינשא לאחד מבני נח הרי היתה בעולת חבירו, וכבר נודע סברת הפנ"י בריש מס' קידושין דמיתת הבעל אינו מתיר לב"נ - ואין לומר דבאמת חם נטלה באיסור, א"כ תיקשי איך התיבה היתה קולטת אותה לאחר שעשה בה עבירה גדולה כזו שנשא אותה באיסור אשת איש. - אך י"ל עפי"ד הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים דלב"נ אע"ג דאין להם גירושין בכתב מכ"מ גירושין בדיבור יש להם ויכולין לפרוש זה מזה בדבור, וא"כ י"ל דבני אלהים גרשו את אמו בדיבור ונשאת לאחד מבני כח וכנ"ל ועפי"ז יתורץ היטב קושית מפרשי ירושלמי על הרמב"ם בזה בהא דהירושלמי מסתפק בזה אי מהני גירושין לב"נ או לא. ומנ"ל להרמב"ם דיש להם גירושין, ובדברינו הנ"ל הלא שפיר יש להרבינו הרמב"ם הוכחה דמהני להם גירושין מדקלטתה התיבה לאמו של סיחון, כיון דהיתה מעיקרא מעוברת דהוי אשת