זקן אהרן (קורץ) רנג

בלבד, אכן י"ל דהקב"ה ידע בזה שיפגום משה את פיו ע"כ שיתף עמו גם את אהרן שידברו שניהם אבל הם לא עשו כן רק משה הכה את הסלע ונענשו שניהם אע"ג דהי' לו טעם נכון למשה, מכ"מ בהדי' כבשי דרחמנא למה לך דהרי הקב"ה אמר ודברתם והקב"ה ידע טעמו של משה שיפגום את פיו ומה שהקב"ה הי' רוצה לתקן מה ששיתף לו את אהרן השכיל משה רבינו לתקן ע"י הכאה, ואהרן אע"ג דהוא לא הכה מכ"מ כיון שהוא לא פגם את פיו הי' לו לדבר לסלע וטעה נמי בטעותו של משה רבינו והא סבר דרק דיבורם יהני אם שניהם לא יפגמו ולכך גם הוא לא דיבר ונענשו שניהם והבן: פרשת בלק וירא בלק את כל אשר עשה ישראל כו' ויגר מואב מפני העם מאוד כו' ויקץ מואב מפני בנ"י כו' עתה ילחכו הקהל כו' יש לדקדק על שינוי הלשונות מתחלה אמר עשה ישראל ואח"כ ויגר מפני העם ואח"כ אומר ויקץ מפני בני ישראל ובסוף קורא אותם הקהל, ונלפענ"ד עפי"מ שכ' בעתוס' בד"ה עתה ילחכו הקהל שלא הי' יראים אלא שלא יהי' שוללים ובוזזים אבל שישראל יהרגו אותם לא היו יראים שהזהיר הקב"ה אל תצר את מואב ע"כ, ועפי"ד התוס' מואב היו יודעין מאזהרת הקב"ה אל תצר את מואב והנה ידוע דעמון ומואב טהרו בסיחון דאע"ג עם עמון ומואב היו ישראל מוזהרין שלא יעשו מלחמה אתם מכ"מ לאחר שכבש סיחון ארצם הותרו לישראל דשוב לא מיקרי ארצם רק ארץ סיחון, ולפי"ז י"ל וירא בלק אשר עשה ישראל לאמורי היינו לסיחון שלקחו מידו גם את ארץ מואב וע"כ ראו דע"י יד שני באמצע הותר להם, הי' יראים שמא יעשו ישראל תחבולה שיאמרו להעם היינו הערב רב שהם יעשו מלחמה עם עמון ומואב ואח"כ יטלו ישראל מהם, וזש"ה ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא תלה היראה מפני רבוי העם היינו הערב רב שהיו הרבה יותר מישראל כי מישראל הי' ירא גם בלא הרבוי דכבר שמעו כמה נסים ונפלאות שנעשו לישראל ומכ"מ לא הי' ירא מישראל בעצמם בשביל שהיו מצווין שלא להצר את מואב כנ"ל, ורק יראתם הי' מערב רב שהי' רבים מאוד שמדרך הטבע יהיו חזקים מהם ואלו לא היו רבים לא היו יראים מהם כי להערב רב לבדם לא יעשה הקב"ה נסים, רק מפני שרבים הם יראו מפני בני ישראל דייקי כי על ישראל בעצמם ידעו דמסתמא לא ישנו את תפקידם אשר נצטוו שלא להצר את מואב ואפי' ע"י הערמה ע"י הערב רב, רק היו יראים מפני בניהם של ישראל הבחורים הילדים יבואו בערמה ע"י העבר רב להתיר את רכושם ע"י הערב רב, וע"י עצה זו ילחכו הקהל היינו שניהם יחד בני ישראל עם הערב רב קוראין הקהל: ויקם בלעם בבקר ויחבש אתנו כו' ויחר אף אלקים כי הולך הוא פירש"י וז"ל ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך עכ"ל עיין בשפ"ח מה שמפרש גם מביא בשם המזרחי פירוש אחר ולפענ"ד נראה כוונה עמוקה בדברי פירש"י דלכאורה דברי פירש"י תמוהין מאוד דפירש ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך, משמע מלשונו דע"י שרואה ויחר אף אלקים ולכך נתאוה לילך ובאמת דאינו כן רק משום שהלך ולכך ויחר אף ד', אמנם נ"ל דבאמת הקשו המפרשים למה חרה אפו של הקב"ה הרי אמר לו מתחלה קום לך אתם, עוד נ"ל לדייק עפי"מ שפירש"י בד"ה ויחבש מכאן שהשנאה מקלקלת השורה שחבש הוא בעצמו אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו והקשה בשפ"ח א"כ למה לא נאמר וישכם בלעם רק ויקם ועיי"ש, ונראה דאמרינן במס' ברכות שלא כעס הקב"ה בכל אותן הימים וכו' והיינו דכתוב קל זועם בכל יום וזעמו בג' שעות בבוקר ואמר בגמ' וכמה זעמו רגע וכמה רגע כמימרא, והקשו בתוס' ותימא האיך יכול לקללם באותו זמן מועט וי"ל שהי' יכול לומר כלם ע"כ, ומעתה נ"ל דלכך לא נאמר וישכם בלעם דהא לכאורה קשה כאשר אמר לו הקב"ה בלילה קום לך אתם למה לא הלך תיכף בלילה בזריזות כרצונו ובפרט שהסכים השי"ת על ידו דהרי לא הלך