זקן אהרן (קורץ) רנד

יחידי רק עם שרי מואב ושני נעריו עמו, אמנם בהנ"ל מיושב שפיר דבאמת לא רצה לילך תיכף כי בלא"ה בלילה אין הקב"ה כועס רק בבוקר ובלעם הבין שהקב"ה אינו רוצה באמת שילך. ע"כ אמר שימתין עם הליכתו עד הבוקר ואז ילך ואז אם יכעס עליו אז שפיר יכול לילך עמם ואז יקלל את ישראל לעיני בלק, ואע"ג דהי' יכול לקללם תיכף כאשר ראה ויחר אף ד' אבל הי' חושב מה יועיל לו אם יקללם השתא אולי לא ירצה בלק לשלם לו, רק אם יראה השתא שהקב"ה כועס כמנהגו בכל יום אז ירחיב את גבולו לקללם בבית בלק והבן - ומעתה יובן שפיר דלא נאמר וישכם דבאמת לא השכים רק המתין בבוקר על הג' שעות שהקב"ה כועס, ומעתה מאי מאוד יובן דברי פירש"י דבאמת קודם שראה שהקב"ה כועס לא הלך בתאוות נפשו דהי' חושב שמא בכל הזמנים שיהי' שם לא יכעוס הקב"ה ולא יוכל לקללם יתבייש לעיני בלק, וכמו שבאמת כן הי' כדאמר בגמ' ברכות שלא כעס הקב"ה כל אותן הימים רק כאשר ראה השתא ויחר אפו אז הלך בשמחה, וזה שפירש"י על כי הולך הוא והי' קשה פרש"י הך הוא מיותר אמנם מעיקרא לא הלך ברצונו הטוב כנ"ל, רק השתא שראה שהדבר רע בעיני המקום עד שיחר אפו אז נתאווה לילך ולכך כתוב הוא שהוא הולך ברצונו ובתאוות נפשו והבן: ויפתח ד' את פי האתון יש להקשות בהא דאיתא באבות עשרה דברים נבראו ביהשמ"ש ואלו הן פי הארץ פי הבאר פי האתון וכו' דלמה נברא דוקא הנך דברים ביהשמ"ש ובדרושי הארכתי בכל הדברים ואעתיק כאן על פי האתון דהנה איתא בלעם הי' יודע דעת עליון לכוין הרגע שהקב"ה כועס והקשו בתוס' מה הי' יכול לומר ברגע אחת ותירץ דהי' יכול לומר כלם לשון כליי', והנה עיקר בריאת פי האתון ל"ה רק כדי לבייש את בלעם לעיני שרי מואב ושיודה בעצמו שאי אפשר לו לעשות כלל בלי הסכמת השי"ת, וא"כ כ"ז לאחר שחטא אדה"ר דנגזר מיתה בעולם ויכול לשלוט קללת בלעם שפיר נברא פי האתון להורות שלא יכול לעשות בלתי הסכמת השם, אבל קודם שחטא אדה"ר דלא הי' עדיין גזירת מיתה בעולם ולא הי' ממש בקללת בלעם לא הוצרך בלק לבלעם כלל ולא הי' נצרך לנס של פי האתון: וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וירא פנחס פירש"י ראה מעשה ונזכר הלכה ולא זכיתי להבין דברי פירש"י ראה מעשה משמע מעשה הבעילה וזאת לא ראה דהא המעשה הי' אח"כ בקובה, ואם הפירוש הוא שראה מעשה היינו שבא זמרי אל משה לשאול זו אסורה או מותרת הי' צ"ל שמע השאלה ונזכר הלכה, ואפשר דראה קאי על ויקרב אל אחיו את המדינית והבין דרוצה לחטוא עמה, ולולא דמסתפינא הי' נ"ל דהא כתוב קח כל ראשי העם והוקע אותם נגד השמש פירש"י בשם מדרש אגדה השמש מודיע את החוטאים הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו, והרי משמע מקרא דרק העובדים לפעור היו נתלין ולא בשביל הזנות אולם רש"י מפרש בפסוק וישתחוו לאלהיהן כשתקף יצרו עליו ואמר לה השמעי לי והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה, ולפי"ז מסתמא גם זמרי קודם שעשה מעשה השתחוה לפעור שבחיקה ואז תיכף גם מזמרי נקפל הענן ממנו ומהקובה וזרחה השמש על הקובה, ואז הבין שרוצה לעשות מעשה ע"כ ויבא תיכף אל הקבה וכוון הרגע וידקור את שניהם: פרשת פנחס פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן פירש"י לפי שהיו השבטים מבזין אותו בן פוטי זה כו' הרג נשיא מישראל לפיכך יחסו אחר אהרן, הקשו במפרשים הא גם השבטים ידעו שהוא בן אהרן ומכ"מ מבזין אותו מצד אמו שהוא בן פוטי, ב' יש לדקדק דמשמע שהם מבזין אותו רק בשביל שהוא בן פוטי והרג הנשיא אבל אם לא הי' בן פוטי לא הי' קשה בעיניהם על שהרג הנשיא ג' למה מבזין אותו בדבר שעשה כהלכה דקנאין פוגעין