זקן אהרן (קורץ) רנב

למרים ולכך ויקהלו על משה ועל אהרן ולכאורה הי' סגי לומר על משה ואהרן, אמנם יש במדרש שאהרן אמר למשה חזו ישראל קדושים ובאין להספיד אמר משה אין קהלה זו לספוד אלא להריב ע"כ ובאמת ידע משה לבבם דכתוב תיכף וירב העם עם משה ותקשה למה ויקהלו נאמר על שניהם ולסוף וירב העם עם משה לבדו, אמנם עפי"ד הנ"ל יובן שפיר דבאמת העדה המובחרים באו על משה ועל אהרן על דעת להספיד את מרים, ואהרן כוון לדעתם שאמר חזו ישראל קדושים ובאין להספיד אבל תיכף ומיד וירב העם עם משה ומתורץ קושיא ב' כי העם לא חששו להספידה באמרם שגם מרים מתה מחטא המרגלים ואינה ראוי' להספד ופגעו בכבודה ויתחילו להריב עם משה ושניהם כוונו לדעת אמת, אהרן ראה דעת העדה ומשה ראה דעת העם וע"כ שפיר נאמר מתחלה ויקהלו על משה ועל אהרן משה ראה שנקהלו עליו להריב עמו דלב יודע מרת נפשו הרגיש תיכף שבאו לריב עמו: ועל אהרן קאי על מחשבות העדה המובחרים שהיו באים באמת להספיד וזאת הרגיש אהרן בנפשו אבל העדה המובחרים כשראו זאת נמלטו וברחו ממעמד החטאים והקב"ה ידע מחשבותם הטובה במקהילותם וגם חזרתם, ע"כ אמר למשה והקהל את העדה היינו המובחרים שהלכו להם ומתורץ קושיא א' אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע בשביל הסלע והסלע היינו סלע הידוע הוא בארה של מרים, ודברתם היינו לדבר לעיניהם להספיד את מרים והוי כמו שהי' כתוב ודברתם לעיניהם בשביל הסלע שאם יספידו יתן מימיו, עוד יש לרמז סלע בגימ' עץ וצדיק נקרא עץ כמו שפירש"י בפסוק היש בה עץ ונתן מימיו ומתורץ קושיא ג' וקושיא ה' אבל עכ"ז לא מסלע הזה ישתו בעבור חטאם שפגמו בכבודה של מרים רק והוצאת להם מים מן הסלע מים סתם מסלע אחר ומיושב קושיא ד' והבן: בזה ניחא דלא רצה הסלע ליתן מים בהכאה ראשונה רק ויך את הסלע פעמים מאחר דכונת הקב"ה הי' להוציא מים מסלע האחר אחר הסלע הראשון ע"כ לא רצה ליתן מים בהכאה ראשונה רק בשניי': והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו כו' שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים כו' יש להקשות דלמה בפ' בשלח צוה הקב"ה והכית בצור וכאן נאמר ודברתם גם הטעם שצריך להבין כיון דהקב"ה אמר ודברתם למה שינה משה רבינו והכה במטה, ואמר בני היקר כמוה' יצחק נרי' עפי"מ שפירש"י בפ' בשלח בד"ה עבור לפני העם וז"ל וראה אם יסקלוך למה הוצאת לעז על בני ועיי"ש, הרי דהי' הדבר קשה לפני הקב"ה על משה שהוציא לעז על בנ"י במה שאמר עוד מעט וסקלוני והראה לו הקב"ה דח"ו דלא יעשה כן בישראל, ומעתה י"ל דחדא מתורץ בחברתה דמשה רבינו הוי קשיא לי' קושיא הנ"ל דבפ' בשלח נאמר לו והכית וכאן ודברתם רק משה רבינו הי' סבר דהתם דהי' קשה להקב"ה על שהוציא לעז ע"כ הי' משה סבר דבזה פגם את לשונו ולכך נצטווה להכות ולא לדבר בפיו אבל כאן דלא פגם את פיו סגי בדבור ומש"ה אמר הקב"ה ודברתם, אך כאשר ראה משה רבינו בעצמו שבא לכלל כעס ואמר שמעו נא המורים ע"כ אמר כיון דהשתא נמי פגמתי את פי שוב לא אהני לדבר בפי ולכך לקח את המטה והכה את הסלע עכ"ד: עוד נ"ל לפרש עפ"י דרכו הטעם ששינה משה רבינו מדברי הקב"ה דכיון דהקב"ה אמר קח את המטה ואמר נמי ודברתם נסתפק משה רבינו אם הדבור בעלמא סגי או דבעי נמי הכאה עם הדבור. אך כאשר ראה משה רבינו שאמר מתחלה לישראל המן הסלע הזה נוציא לכם מים וא"כ אין לך דיבר לסלע יותר כזה ואע"ג דלא דיבר לסלע רק בדרך גערה לישראל הי' הסלע צריך לעשות את שלו וליתן מימיו. וראי' לזה מיעקב אבינו שנאמר ויגער בו אביו הבא נבא אני ואמך להשתחוות כו' ומכ"מ נאמר ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר אע"ג דלא הי' דרך פתרון רק דרך גערה, כמ"כ הכא דהסלע אינו נותן מימיו ע"י דיבורו מסתמא דנפגם פיו ולכך הכה במטה כדברי בני הנ"ל - אולם עדיין תקשה דלמה אמר הקב"ה ודברתם שיהי' שניהם מדברים ובפ' בשלח לא אמר הקב"ה רק להכות למשה