זקן אהרן (קורץ) כה

ובהנ"ל יובן שפיר כיון דסבר שהסחיטה היא מן העץ והרי העץ מוחזק להם להיתר וכנ"ל ודוק. ובזה יובן שפיר לשון הכתוב ויאמר ד' אלקים אל האשה מה זאת עשית הי' סגי לומר מה עשית דלשון זאת משמע דאיכא עוד אחרת, ובהנ"ל יובן שפיר דחוה עשתה בזה שני דברים שלא כהוגן א' מה שנתנה לו את הסחיטה מן הענבים שהוא איסור של עהד"ע ועוד שנית שאמרה לו שהיא סחטה מן העץ דהטעתה את האדם בדבר שקר, והקפיד השי"ת על זאת השנית יותר מעל העבירה גופי' וזה שאמר הקב"ה מה זאת עשית זאת דייקי שאמרת לו שהוא מן העץ וע"ז השיבה חוה שעשתה זאת בעבור שיאכל כדי שלא תמות היא ויחי' הוא וישא אחרת וכמו שפירש"י שם והבן: האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואכל. במדרש רבה אכלתי לא נאמר אלא ואכל אכלתי ואכל עוד ע"כ כבר תמהו המפורשים בזה איך יעיז אדה"ר לפני הקב"ה לומר שיאכל עוד, ונלפענ"ד בהקדם לפרש הכתובים ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה עמה ויאכל, ואמרתי בזה עפי"מ שכבר הבאתי בחיבורי יד המאיר אשר הוצאתי לאור ת"ל זה כחמשה ועשרים שנים: בשם הס' כתנות יוסף מגאון אחד מחכמי קדם שהביא בשם מפרשים, דאדה"ר לא אכל רק ח"ש. וא"כ לפי"מ דאיתא בתשו' חכם צבי הטעם דח"ש אסור מטעם אחשבי' וא"כ י"ל דכיון שראתה האשה כי טוב ונחמד הוא ע"כ נחשב לה גם זה המעט להרבה ותקח מפריו היינו מעט מפריו ותאכל שהי' חשוב בעיני' כאכילה גמורה משום אחשבי' ותתן גם לאשה עמה ויאכל היינו שגם בעיניו החשיבה את המעט להרבה ואנסה אותו לאכול עמה שיעור שוה, וסברה בדעתה בממנ"פ אם נאמר סברת אחשבי' כאכילה גמורה א"כ ימותו שניהם ואם לאו יחיו שניהם - אבל באמת טעתה חוה בזה טעות גדול דלגבי דידה שייך שפיר אחשבי' כי מעצמה החשיבה המעט להרבה, אבל אכילה דידי' שכפאה אותו לאכול את הח"ש, אז שפיר י"ל דבאמת לא אחשבי' ולא אכל רק בשביל כפייתה שכפאה אותו לאכול, וכדאיתא במדרש ואע"ג דהיא אחשבי' ל"מ חשיבותא דידה לגבי דידי' והבן: ומעתה שפיר יובן דברי המדרש שאמר אכלתי ואוכל עוד עפי"מ דאיתא בגדולי אחרונים, דמש"ה בח"ש ע"י תערובות קיימ"ל דמותר משום דלא שייך אחשבי' לאיסור רק כשאוכל את הח"ש איסור בלבד, אבל כשאוכל הח"ש איסור בתערובות היתר ובשניהם יחד איכא כזית, אז לא אמרינן דלכך אכל הח"ש משום דאחשבי' לאכילה, רק מחמת דבשניהם יחד איכא אכילה חשובה ולכך אכלה ע"כ, וא"כ הכ"נ י"ל דלכך אמר אדה"ר אכלתי ואוכל עוד די"ל דהקב"ה דיבר עמו תיכף בתוך כדא"פ של אכילתו, דבלא"ה הי' ירא הקב"ה להמתין מחשש שמא יאכל עוד מעץ החיים כמבואר בקרא, וא"כ כיון דבח"ש הראשון שאכל ע"י כפיי' הי' היתר גמור לאדה"ר דלא שייך אחשבי' וא"כ אפי' אם יאכל עוד ח"ש השני מעצמו, ג"כ לא נאמר בי' אחשבי' משום דלא אכל מטעם אחשבי' רק בשביל הצטרפות לכזית שלם, דלא מחשיב מה שאוכל השתא בלבד רק בהצטרפות הח"ש שאכל מקודם, ואין להקשות הא בהצטרפות שניהם יחד הרי בלא"ה הללמ"מ בתוך כדא"פ מצטרף וחייב מלקות. ז"א דרק כשאוכל שני חצאי זתים שכל אחד ואחד בפני עצמו אסור לאכול מטעם ח"ש דשייך אחשבי' כס' החכ"צ אז הוא דבא ההלכתא דתכדא"מפ מצטרף למלקות, משא"כ כאן באכילת הח"ש הראשון דהי' ע"י כפיי' ולא אחשבי' א"כ גם בח"ש השני בתוכדאיפ נמי לא שייך אחשבי' די"ל דאוכל רק בשביל צירוף אכילה לכזית שוב לא שייך אחשבי' גם לח"ש השני, ולא שייך בזה ללקות בשביל הצירוף של כדא"פ, וא"כ שפיר טען אדה"ר ואוכל עוד היינו עוד ח"ש לצירוף הראשון ולא יתחייב כלל והוא הערה חדשה ונכונה לפענ"ד. - ולכאורה יש להקשות על דברי המפרשים שהביא הכתנות יוסף דאדה"ר לא אכל רק ח"ש, דכ"ז שר"ש דס"ל בכה"ת כולו ח"ש מותר, משא"כ לר"י דס"ל בכ"מ ח"ש אסור מה"ת, מה הועיל אדה"ר שלא אכל רק