זקן אהרן (קורץ) רמט

הלוים תחת הבכורים דהטעם הי' בשביל מעשה העגל: והרי הקב"ה לא רצה להזכיר מעשה העגל ע"כ הי' חולק על משה: בני ראובן פירש"י דתן ואבירם ואון בן פלת ובשפ"ח האריך בשם המזרחי בדברי פירש"י ולפענ"ד נראה כי באמת אצל קרח חושב אביו ואבי אביו עד לוי ולא חיסר כלום מאבותיו רק דור אחר דור ממש עד לוי עד שבאמת הי' קשה לפירש"י דלחשוב נמי ליעקב ותירץ דיעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, וא"כ שפיר י"ל דכל אבותיו לא גרמו לו לקרח שיחטא מכ"מ חושב אותם שהם לא בקשו רחמים שלא יזכר שמם וע"כ מזכירם הכתוב כנהוג, אבל בדתן ואבירם חיסר הכתוב שאומר רק בני אליאב בני ראובן והרי אליאב לא הי' בן ראובן רק בן בנו דאליאב הי' בן פלוא כמפורש בפ' פנחס והיו יכולין לטעות דאליאב ופלת היו בני ראובן ולא חיסר כלום כמו אצל לוי, וע"ז פירש"י דבני ראובן היינו דתן ואבירם ואון בן פלת ואע"ג דבנו של ראובן לא קחשוב בהדייהו מכ"מ חושב את ראובן, עפי"מ דאיתא בס' תפארת ישראל מהגאון הקדוש רבינו ישראל זי"ע מסאטנאוו דראובן ע"י בלבול יצועי אביו גרם את המחלוקת של קרח ולכך לא חשב את בנו של ראובן רק לראובן בכדי להודיע שראובן הי' הגורם ולכך חשבו, אבל אם הי' חושב גם לבנו של ראובן ל"ה ידעינן דראובן הי' הגורם רק הי' אמרינן דחושב לכולם כמו אצל קרח שחושב עד לוי, ואין להקשות א"כ למה חושב אביהם של דתן ואבירם וגם פלת אביו של און י"ל משום שהם הולידו הרשעים האלה וכהאי דאמרינן דרשע מותר לקראו רשע בן כו' אע"ג שהם אינם רשעים והבן: ויפול על פניו פירש"י מפני המחלוקת שכבר זה בידם סרחון רביעי עגל מתאוננים מרגלים קרח ובשפ"ח מסבב לכאן ולכאן איזה חטא קודם מרגלים או קרח ועיי"ש, ונראה להביא ראי' דחטא מרגלים הי' מקודם עפי"מ שמביא בתוס' ב"ב קי"ט בשם המדרש שהיו ישראל סוברים מגזירת מרגלים שאינם חייבים במצות ע"י הגזירה שימותו במדבר ולא יכנסו לארץ לכן חילל המקושש את השבת לשם שמים שיהרגוהו ויתפרסם שגם במדבר צריכין לקיים המצות ועיי"ש, ולפי"ז לפי"מ שמביא בעתוס' פ' שלח וז"ל ולמה נסמכה פ' מקושש לפ' צצית לפי שבשעה שחילל המקושש את השבת אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כתוב בתפלין למען תהי' תורת ד' בפיך וצויתם שלא לנשאם בשבת ואלו הי' זה נשאן הי' נזכר ולא חלל את השבת, אמר הקב"ה הריני קובע ומצוה להם מצוה אחת שעל ידה יהיו נזכרין מן המצות כמו במצות תפלין ותהי' נוהגת בשבת וזו מצות צצית ע"כ, ולפי"ז ע"כ דמרגלים הי' לפני קרח דצצית נצטוו אחר המקושש ומקושש הי' אחר מרגלים ואם קרח הי' לפני מרגלים לא הי' אז נוהג עדיין המצות צצית ואיך הי' קרח נוטל טלית שכלו תכלת לשאול אם חייב בצצית: ולא יהי' כקרח וכעדתו במס' סנהדרין ק"י אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהי' כקרח וכעדתו ר' אשי אמר ראוי' להצטרע כו', ומפרש במהרש"א משום דכבר כתב למען אשר לא יקרב איש זר כו' ע"כ דהך קרא ולא יהי' כקרח הוא ענין אחר וע"כ דללאו הוא דאתא ע"כ, ודברי המהרש"א אינם מובנים ונ"ל לפרש עפי"מ דאיתא במס' יומא דהקורע בגדי כהונה עובר בלאו שנאמר ולא יקרע ופריך דלמא הכי קאמר לעשות שפה שלא יקרע ומשני מי כתוב שלא יקרע, וכן בלאו לא יזח החשן מן האפוד ולא יסורו הבדים מן הארון קאמר בגמ' דהוי לאו ופריך נמי בגמ' דלמא הכ"ק לעשות יפה יפה שלא יזח ושלא יסורו ומשני מי כתוב שלא יזח ושלא יסירו ועיי"ש, ועפ"י דברי הגמ' יומא הנ"ל הקשיתי על פירש"י בקרא ולא יהי' כקרח דמפרש שלא יהי' כקרח ותקשה מי כתוב שכא יהי' כקרח והוא לדעתי תמוה גדולה, וחפשתי ומצאתי בס' יבין שמועה שמקשה כעין זה דלרש"י משמע דאין כאן לאו על זה ובש"ס סנהדרין ק"י אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו ולא יהי' כקרח, וצ"ל דרש"י ס"ל דדברי רב אינם רק אסמכתא בעלמא ואינו לאו דאורי' או דרש"י סובר דהא אמר שם ר' אשי אמר ראוי להצטרע ומדאמר בלשון רב אשי אמר