זקן אהרן (קורץ) רמח

כנ"ל שלא יתחייב מיתה ע"י מעשה הקטרת ואיך לא הי' משתמר א"ע שלא יתחייב מיתה משום מורד במלכות, ע"ז אמר פרשת פרה אדומה ראה שנעשית שבעה שבעה וצ"ל דמשה הי' כהן וא"כ אין יכול להיות מלך ולכך חלק: ויקח קרח וקשה קרח שבא לחלוק על כהונה למה לקח חבל לחלוק על משה גם במצות צצית דוקא, אמנם נראה עפי"מ דאיתא במדרש דלכך ניתן מצות צצית אחר שחיללו את השבת דמשה הי' טוען שאין לישראל שום סימן לזכור את יום השבת וניתן להם מצות צצית שע"י מצות ציצית יזכרו בכל המצות כמו שנאמר וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ד', ויש בזה שני טעמים שע"י מצות צצית יזכרו בכל המצות א' איתא בפירש"י דצצית עולה תרי"ג עם שמנה חטין וחמשה קשרים, והרמב"ן כתב טעם אחר משום דתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד כו' ועיי"ש, והחילוק יש לומר בין שני הטעמים דלטעם של פירש"י גם טלית שכלו תכלת חייב בצצית להשלים מנין תרי"ג, אבל לטעם הרמב"ן דע"י מראה התכלת יזכרו בכל המצות א"כ טענת קרח צודקת דטלית שכלו תכלת לא יצטרך לצצית דהא גם ע"י מראה הטלית בלבד יזכרו בכל המצות ומוכח מכאן ע"כ כטעם של פירש"י הנ"ל, והנה לכאורה יש לדקדק דלמה נצטוו במצות צצית בכדי לזכור בכל המצות הא עדיין לא נצטוו בכל המצות ועדיין לא הי' להם החשבון של תרי"ג מצות, והי' לו להקב"ה לצוות במצות צצית סוף כל התרי"ג מצות וצ"ל דהרמז של תרי"ג הוא על העתיד דאצל הקב"ה עבר ועתיד שווים להווה והנה בפירש"י קרח שפקח הי' מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יצאה ממנו שמואל ששקל כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט, ומעתה מיושב קושית הנ"ל דבאמת אי לאו שחולק הי' במצות צצית לא הי' יכול לחלוק על משה שהי' ירא מחמת עונש, אע"ג שהי' עתיד שמואל לצאת ממנו דהי' סבר שהוא יבא אחר דורות רבות לאחריו ועדיין לא הי' בעולם ואין לו עוד שום זכות לשמואל ואיך ינצל בזכותו, רק כאשר נצטוו במצות צצית דע"כ הטעם לזכור בכל המצות כמו שפירש"י דעולה מנין תרי"ג ותקשה הרי עדיין לא היו מצווין על התרי"ג מצות דלא נגמרו עד סוף ארבעים שנה כידוע, וצ"ל דמצות צצית ניתנה על שם העתיד דאצל הקב"ה עבר ועתיד דומה להווה ולכך גם שמואל דעתיד להיות אחר כמה דורות כיון דנגד הקב"ה דומה להוה ינצל בזכותו, אולם קרח הי' ירא שמא יאמר משה כטעם הב' דהזכירה הוא משום דתכלת דומה לרקיע אבל באמת לא מחשיב לי' להקב"ה עתיד כהוה, ע"כ לקח קרח טלית שכולו תכלת דלשיטת משה ודאי חייב בצצית, וקשה אם כלו תכלת ע"י הטלית בלבד נמי איכא זכירת המצות ולמה צריכין צצית, וע"כ דעיקר כטעם הא' דזכירת המצות הוא רק בשביל המנין ושפיר ינצל בזכות שמואל: במדרש מה ראה קרח לחלוק עא משה פרשת פרה אדומה דאה נלפענ"ד לפרש עפי"מ דאיתא בת"מ פ' חקת על מה שפירש"י לפי שאוה"ע מונין את בני ישראל מה מצוה זו ומה טעם יש בה לכך אמר הקב"ה חוקה הוא מלפני ואין לך רשות להרהר אחרי', ויש להבין הלא יש עוד כמה חקים שעטנז וכדומה ומדוע רק בפרה דוקא אין רשות להרהר אחרי', ותירץ עפי"מ שמביא רש"י בשם ר' משה הדרשן טעם על פרה אדומה דתבא אמה ותקנח את בנה ורוצים האומות שיאמרו ישראל הטעם של פרה כדי להזכיר מעשה העגל ויהי' ח"ו קטרוג, אמנם הקב"ה אמר גם אלה תשכחנה היינו מעשה העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל שהקב"ה לא רצה שיאמרו ישראל הטעם של פרה רק שיאמרו שהוא חק מבלי טעם כדי שלא להזכיר מעשה העגל עכ"ל, והנה איתא דעיקר מחלוקת קרח ועדתו מה שהחליף משה הלוים תחת הבכורים דקרח נמי הי' בכור והבכורים נפסלו ע"י עשיית העגל, כמו שפירש"י בפ' בהעלותך לקחתי אותם לי וז"ל עד שטעו בעגל ועכשיו ואקח את הלוים עכ"ל, ומעתה עד שלא ראה קרח פ' פרה אדומה שפיר הי' סובר דנפסלו הבכורים בשביל מעשה העגל ולכך נחלפו הלוים תחת בכורים שהטעם מפורסם ביניהם. אבל כאשר ראה פ' פרה אדומה דאין רשות להרהר דהקב"ה לא רצה שיזכירו מעשה העגל ע"כ לא האמין בהחלפת