זקן אהרן (קורץ) רמז

משה רבינו שליח לעשות לאהרן כה"ג הא הוי בזה חב לאחריני ולא מהני שליחות בכה"ג, אמנם עפי"מ שתירץ הפנ"י בקידושין דמהני שליחות משום דבדעתה תליא מילתא א"כ הכ"נ הרי הקב"ה לא רצה לקדש בכהונה גדולה רק לאהרן ולא לאחרים לא שייך חב לאחרים, אך כ"ז אם נאמר דמשה רבינו לא עשה מדעתו, רק עפ"י דברי הקב"ה א"כ הקב"ה לא חפץ באחרים, אבל לדעת קרח שחלק על הכהונה דסבר דרק מדעתו הי' עושה משה רבינו כאהרן כה"ג אבל הקב"ה לא אמר לו דוקא לאהרן רק דכל ישראל קדושים וראוין לכה"ג, א"כ שוב לא מהני השליחות של משה דהא הוי חב לאחרים, וא"כ לדעת קרח שוב תקשה על הקב"ה איך שלח למשה לעשות לאחד כהן גדול דהא לא מהני השליחות משום תופס לבע"ח, אלא ודאי מדשלחו הקב"ה למשה לעשות כה"ג ע"כ דשלח לו לאדם פרטי והיינו לאהרן ולכך שפיר מהני השליחות משום דהקב"ה רצה לזה ולא לאחרים אבל בסתם ע"כ דלא הי' מהני השליחות כלל משום תופס לבע"ח וכו', וא"כ קשה קושית המדרש שפיר מה ראה קרח לחלוק הלא ע"כ הצדק עם משה דודאי לא שלת לו הקב"ה לקדש בכה"ג רק לאהרן, אמנם י"ל דקרח הי' סבר כתירץ הראשון של הפנ"י דלכך מהני השליחות בקידושי אשה משום מגו דזכה לנפשי' ובאמת השליח לקדש אחותו לא מהני דלא שייך מגו דזכה לנפשי' וכנ"ל, וע"כ שפיר בא לחלוק על משה דבאמת הקב"ה שלחו בסתם לעשות למי שירצה ולא תקשה הא הוי תופס לבע"ח, זה אינו דהא גם הכא שייך אצל משה מגו דזכה לנפשי' זכה נמי לאחריני וע"כ בא לחלוק למה עשה לאהרן אמנם לפי"מ דאיתא דבשביל שסירב משה רבינו בשליחות הקב"ה במדין ניטל הכהונה ממשה וניתנה לאהרן א"כ לא שייך מגו דזכה לנפשי' וחזרה קושייתי הנ"ל על קרח שחלק על משה, אמנם י"ל אע"ג דניטלה הכהונה ממשה לא ניטלה רק מבניו שבניו לא יהיו כהנים אבל משה בעצמו שפיר נשאר בכהונתו כמחשבת הקב"ה שמשה יהי' כהן - אך מנא ידע קרח דמשה בעצמו שפיר הי' כהן אמנם נראה עפי"מ דאיתא בילקוט חצבה עמודי' שבעה זה פרה אדומה שנעשות שבעה שבעה ע"י שבעה כהנים שבע הזיות שבע פרות ושבעה כהנים הרי לא הי' רק עם משה דאהרן ובניו הי' חמשה ופנחס ומשה היו שבעה, וא"כ ע"כ דמשה נשאר בכהונתו ולא נפסל בעצמו וא"כ גם משה שייך מגו דזכה לנפשי', וזה שאמר המדרש פרשת פרה אדומה ראה דמשה הי' כהן ושייך מגו דזכה לנפשי' גם לכה"ג ולכך הוא דחלק על משה אבל אם לא הי' רואה פרשת פרה אדומה ולא הי' רואה דמשה הי' כהן והי' בדעתו דניטל ממשה הכהונה ולא שייך אצלו מגו דזכה לנפשי' לא הי' חולק על הכהונה, דהי' ידע דע"כ אמר לו הקב"ה בפירוש לאהרן דוקא דאל"כ רק בסתם לא מהני שליחות משום דהוי תופס לבע"ח (וע"י לעיל פ' במדבר בד"ה ולקחת חמשת וכו', ועי' בשו"ת נו"ב תנינא חאה"ע סי' ע' שביאר שם בענין זה לבן המחבר ע"ש ותבין): באופן אחר לתרץ המדרש הנ"ל עפי"מ דאיתא בפנים יפות על מה שמביא בפירש"י קרח שפקח הי' מה ראה לשטות זה מה פיקחות הי' בקרח, וכתב בפנ"י הנ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' סנהדרין דר' יוחנן אמר דקרח לא הי' מן השרופין בקטורת והטעם משום דקרח לא חטא בקטרת משום דלכאורה קשה על משה רבינו שאמר לקרח ועדתו שיעשו קטרת הא זר נתחייב במיתה ע"י מעשה הקטרת ואיך אמר להו לעשות עבירה גדולה כזו ותירץ דמשה רבינו אמר להם להקדיש המחתה עם הקטורת תנאי אם הם ראוין לכה"ג יהי' חל ההקדש ואם לאו יהיו המחתה עם הקטרת חולין, וע"כ קרח שפקח הי' והבין שע"י התנאי לא יתחייב מיתה ע"כ לא הי' מן השרופין דלא חטא בקטורת אבל הר"ן איש חטאו בנפשותם שהקדישו סתם ולכך נשרפו עכ"ד, אמנם מובא דעת המתניתא דבלא"ה היו כולם חייבים מיתה משום דמשה רבינו מלך הי' ויש להם דין מורד במלכות ולפי"ז עפי"מ דאיתא במס' שקלים פ' ראשון דכהן אין יכול להיות מלך ואיתא בילקוט כסף צרוף בעליל מזוקק שבעתים לא נאמר אלא עד פרה אדומה שהי' בה שבעה שבעה שבע הזיות שבע כהנים מתעסקים בה שבע פרות הי', ואם תאמר פרה שעשה משה איך הי' שבע כהנים משה ואהרן נדב ואביהו אלעזר ואיתמר ופנחס, ולפי"ז יובן שפיר המדרש הנ"ל מה ראה קרח לחלוק על משה קרח שפקח הי' להשתמר מחטא הקטורת