זקן אהרן (קורץ) רמו

וישחטם במדבר שראה ע"י המזל או מוהל או שוחט ואמר בלשון נקיי' נגד הרציחה: באופן אחר עפי"מ דאיתא בגמ' עם הארץ מותר לנחרו בשבת שחל להיות ביוה"כ א"ל אמור לשחטו א"ל זה טעון ברכה והיינו שחיטה אבל נחירה אין טעון ברכה, והיינו כי בעבור שנאתו לעם הארץ לא רצה לאמור עליו לשון שחיטה שטעון ברכה ועם הארץ אינו ראוי לברכה, ולפי"ז ע"כ דבמקום שהוא מחמת אהבה שייך יותר לומר לשון שחיטה שטעון ברכה, ולפי"ז לפי"מ שפירש"י ואמרו מבלי יכולת בשביל ששמעו כי אתה ד' שוכן בקרבם ועין בעין אתה נראה להם בדרך חיבה ולא נתקה אהבתך מהם עד הנה, ע"כ יאמרו מבלתי יכולת כו' ולכך שפיר נאמר לשון וישחטם לשון חיבה שטעון ברכה: וזכרתם את כל מצות ד' פירש"י שמנין הגימ' של צצית שש מאות ושמנה חטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג ופירש המזרחי דדברי פירש"י אליבא דמ"ד יש אם למקרא דהוי צצית בשני יודין, והרמב"ן הקשה על פירש"י דצצית בחד יוד נאמר וע"כ מדחה את פירש"י וכתב דטעם הזכירה ע"י המצות צצית אל כל המצות הוא משום דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד כו' ועיי"ש, ודברי הרמב"ן בזה תמוהים דהרי דברי פירש"י לקוחים מדברי המדרש רבה פ' קרח וכתירץ המזרחי דאזל למ"ד יש אם למקרא, והנה באמת י"ל דגם טעמו של הרמב"ן מרומז בדברי פירש"י בד"ה ועשו להם צצית דפירש"י שני פירושים, א' ע"ש הפתילים התלוין בה כמו ויקחנו בצצית ראשי ד"א ציצית ע"ש וראיתם אתו כמו מציץ מן החרכים ע"כ וי"ל דהנך שני פירושים בתיבת ציצית תלוין בשני הפירושים של רש"י והרמב"ן דאם נאמר וראיתם אותו כפירש"י את המנין תרי"ג וצריכין לחשוב השמנה חטין, שפיר הפירוש ציצית ע"ש הפתילים שצריך לראות את הפתילים היינו השמנה חטין ויזכור שע"י הפתילים בצירוף תיבת צצית המה תרי"ג וכנ"ל, אבל לפירש הרמב"ן שאין צריך למנין חטין כלל רק הזכירה אל כל המצות הוא ע"י מראה התכלת שדומה לים, אז שפיר צ"ל דהפירוש ציצת הוא לשון ראוי' והבטה כמו מציץ מן החרכים והבן: ומעתה שפיר י"ל דגם הש"י ע"כ ידע טעמו של הרמב"ן וטעם הזכירה ע"י מראה התכלת רק מאחר דבעוה"ר אין לנו התכלת ובטל טעמו של הרמב"ן מש"ה מפרש רש"י טעם השייך גם לדורות שנזכור בכל מצות ד' ע"י המנין תרי"ג, ועפי"ז מיושב נמי קושית הרמב"ן על פירש"י שפירש המנין הוא הזכירה וחשב שמנה חטין והרי לב"ה אינו אלא שלשה חטין ומה"ת הקשרים אינו אלא שנים ע"כ, אבל לפי דברינו דהטעם של פירש"י הוא רק להבין טעם הזכירה על הזמן שאין לנו תכלת, וא"כ י"ל דבזמן בה"מ דעדיין הי' להם תכלת שפיר הי' סגי בג' חטין ושלשה קשרים דהא א"צ לזכירת המצות את המנין דיש זכירת המצות ע"י המראה תכלת, אבל אחר שבטל התכלת דליכא זכירה ע"י המראה וצריכין לבא לזכירות כל המצות ע"י המנין כפירש"י, שפיר י"ל דגם ב"ה מודו דבעי שמנה חטין וחמשה קשרים שתהי' הזכירה ע"י המנין והבן: פרשת קרח ויקח קרח איתא במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה והוא תמוה, ונלפענ"ד עפי"מ שהקשה הפנ"י איך יכולין לעשות שליח בקידושין הא הוי השליח בזה חב לאחרים והתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה, ותירץ מגו דזכה לנפשי' זכה נמי לאחריני וכיון דהשליח יכול לקדשה לעצמו מקדשה נמי לאחריני, אך ע"ז הקשה עוד א"כ כ"ז דמהני שליחות בקידושין באשה שהשליח יכול לקדשה שמותרת לו, אבל לפי"ז אם נעשה שליח לקדש לאחותו או לאמו דלא שייך מגו דזכה לנפשי' א"י לקדשה לאחרים וזאת לא שמענו, ע"כ מתרץ הפנ"י והנוב"י בתשובותיו משום דקידושין אינן אלא מדעתה ל"ה חב לאחרים כיון דהאשה רצונה רק לקדש לזה ולא לאחרים ועיין באו"ח מס' קידושין, והנה לכאורה גם הכא תקשה איך נעשה