זקן אהרן (קורץ) רמה

ע"כ חסר מרגל אחד בלי נשמת עיבר השבט דהא הי' י"ב מרגלים, ורק י"א נשמת השבטים, ועפי"ז שפיר יובן כאן במרגלים דלא הוזכר יוסף אצל אפרים משום דיוסף הי' בגלגול שבט מנשה כי מנשה הבכור, אבל שבט אפרים שפיר נשאר בלי נשמת השבט וע"כ הוזכר שם יוסף רק במנשה ולא באפרים - ועפי"ז יובן התרגום יוב"ע כד חזא משה ענותנותי' דיהושע אמר יה יושיעך מעצת מרגלים ואינו מובן, אמנם עפי"מ שפירש"י בפ' בהעלותך בקרא והאיש משה עניו מאוד עניו שפל וסבלן דמשה רבינו ראה השפלות של יהושיע שנשאר בלי נשמת השבט, הי' משה רבינו ירא שמא ח"ו יוציא דבה דכל המרגלים הי' להם זכות השבטים שנתעברו בהם ולא כן יהושיע ע"כ התפלל עליו, ובזה יתורץ נמי קושית המפרשים דלמה לא התפלל משה על כל המרגלים רק על יהושיע משום דעל שאר מרגלים שנתעברו בנשמת השבטים אמר שע"י זכות השבטים ינצלו מרעה אבל יהושע שלא נתעבר בנשמת השבט ע"כ ביקש עליו, שוב מצאתי בנח"ק בשם האריז"ל דע"י תפלת משה רבינו נתעבר לוי ביהושע - מפי איש אחד שמעתי הא דאמר יוסף להשבטים מרגלים אתם כי מרגלים נוטריקון מאמי רחל גנבתם יתי לישמעאלים מכרתם: עלו זה בנגב ועליתם את ההר דקדקו המפרשים דהי' צ"ל על ההר מה את ההר גם הא דכתוב ואת העם היושב עלי' מיותר דודאי צריכין לרגל רק העם היושב עלי' ולא לעם אחר, וגם הארץ אשר הוא יושב בה וכן הערים אשר יושב בהנה דנתן קרא סימן אשר יושב בה והערים אשר יושב בהנה הוא מיותר דודאי ידעינן דשלח לרגל מהות הארץ והערים היושבים בהם וגם למה בקרא האחרון השמנה היא אם רזה לא נתן שום סימן, ונ"ל עפי"מ דאיתא במס' גיטין נ"ז א"ל ההוא צדוקא לרבי חנינא שקורי משקריתו א"ל ארץ צבי כתיב בה כו' בזמן. שיושבין עלי' רוחא ובזמן שאין, יושבין עלי' גמדא ע"כ, וא"כ לפי"ז יש להקשות איך אמר משה רבינו שיראו את הארץ השמינה הוא אם רזה, הא י"ל אע"ג דהשתא יראו שהוא שמינה אין זה רק משום דכעת שעדיין אין ישראל יושבין עלי' היא גמדא ונתרבה הכח מכל הארץ אשר יהי' בכח להתרחב. ולכך היא שמנה, אבל אחר זמן שישראל ישבו בארץ שיתרחב ויתפשט הארץ תהי' רזה, אמנם עפ"י הנ"ל יתורצו כל הדקדוקים דלכך כתוב ועליתם את ההר כי משה רבינו רצה להראות להם הכח והמעלה של ארץ ישראל שהוא ארץ צבי ואע"ג שיתרבו ישראל כחול הים לא יהי' להם צר בא"י כי יתרחב ויתפשט הארץ וע"כ אמר עלו זה בנגב שהוא הפסולת שבא"י כמו שפירש"י מכ"מ תראו ועליתם את ההר שגם ההר יתרחב ויעלה, וזה ועליתם את ההר כמו עם ההר מש"ה בקרא האחרון השמנה אם רזה דקאי על תחלת הקרא וראיתם את הארץ דקאי על ועליתם את ההר, דהפירוש הוא שיתרחב ההר שיהי' רווחא ע"כ לא נתן בה שום סימן זמניות אבל בכל הפסוקים נתן בהם סימן דקאי על זמן דהשתא שאין יושבין בה והבן: א"י עפי"מ שמביא הגאון המקובל ר' יעקב עמדין זצ"ל במעמדות ליום ששי בד"ה ויאמר להם פרו ורבו וז"ל ואם תשאל אם לא חטאו לא היו מתים ואיך היתה מכולה הארץ כל בני האדם שיולדו כל ימי עולם, יש להשיבך שהי' העולם מתפשט ומתרחב כענין שכתוב הרחיבו מקום אהלך, וכזה אמרתי על הפסוק שנתברכו ישראל להיות כעפר הארץ וכחול הים וא"כ תיקשי איך מכילה ארץ ישראל את המתים מישראל אשר יתברכו כחול הים אבל התירץ הוא כתירץ הגאון הנ"ל דארץ צבי הוא, וזה שאמר הכתוב עלו זה בנגב והוא נגב של א"י ושמה עיר חברון שהקצוהו לקברים מתים, ותקשה איך מכילה הארץ הנגב המתים אשר יתרבו ברבות הימים אשר ירבו כחול הים ע"ז משיב ועליתם את ההר עם ההר שיתרחב הארץ הרבה וכנ"ל: וישחטם במדבר הלשון הזה קשה מאוד לשון שחיטה אצל אנשים כמו בבהמה ונ"ל עפ"מ דאיתא בגמ' שבת מי שנולד במזל מאדים הוא שופך דמים או מוהל או שוחט או רוצח, והנה פרעה שאמר רעה נגד פניכם איתא שראה מזל מאדים לנגדם אבל הקב"ה הפכו למילה, וע"כ אמר משה רבינו אם יהרגם במדבר יאמרו