זקן אהרן (קורץ) רמד

הגמ' דפירש דהכבוד למרים הי' מה שהקב"ה בעצמו הסגירה דדוקא לרבנן דגם אהרן יכול להסגירה שפיר אמר בגמ' דמשום כבודה של מרים הקב"ה הסגירה, אבל לר"מ דסובר קרוב אינו רואה את הנגעים וכש"כ דהקב"ה אינו יכול להסגירה רק סובר דהוראת שעה היתה דלא הי' שום כהן שיכול להסגירה ובאמת דיכול הי' הקב"ה לרפאותה כאהרן שנתרפא, ורש"י פירשתי לעיל דמפרש פירושו כר"מ לכך שפיר מפרש דהכבוד שהסגירה למרים בהוראת שעה הי' משום כבודה של מרים שע"י ההסגר יהי' הכבוד למרים שימתינו כל ישראל עלי' שבעת ימים בשכר שהמתינה מרים למשה ודוק היטב: ועפ"י שיטת פירש"י אליבא דר"מ יתורץ היטב קושית המפרשים למ"ד דגם אהרן נצטרע ונתרפא מיד, ומקשים המפורשים כיון דגם אהרן נצטרע ע"כ דהוא נמי חטא כמרים וא"כ למה הוא נתרפא מיד ומרים הצריכה להסגר, ועפ"י הנ"ל דההסגר למרים הי' רק משום כבידה ולכך כ"ז דהוי כבוד למרים משום שאהרן נתרפא מיד, אבל אם גם אהרן הי' צריך להסגר לא הי' ניכר דהכבוד בשביל מרים דהי' אומרים דהכבוד הוא בשביל אהרן ודוק: פרשת שלח אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע הנה איתא בס' ברכת שמואל לפרש הקרא ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו והקשה איש וביתו באו מיותר דכבר נאמר הבאים מצרימה, ותירץ עפי"מ דאיתא בילקוט בראשית בפסוק זה ינחמנו כשמכשף יודע שם האדם יכול לעשות לו כישוף, ולכן אביו של נח ידע שדור המבול היו מכשפים לכן לא קרא בפניהם נח בשמו אלא ינחמנו, ואיתא בגמ' קידושין תשעה קבין כשפים נטלו מצרים ואיתא בחולין ההוא איתתא דשקלא עפרא מתותי' דר' חנינא לעשות לו כישוף ולא מסתייע מילתא אמר לה אין עוד מלבדו כתיב. ופריך והא אמר ר' יוחנן למה נקרא שמו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה ומשני שאני ר' חנינא דנפיש זכותי, ואיתא במדרש איש וביתו באו מקיש ביתו לאיש מה האיש היינו יעקב הי' צדיק גמור אף ביתו כולם הי' צדיקים גמורים, ולפי"ז יומשך הפסוקים ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה שמזכיר שמות השבטים וקשה הלא מצרים היו עיר שכולה כשפים ולמה הזכיר את שמותם דהרי אביו של נח נמי לא הזכיר שמו של נח. לזה בא הכתוב ומתרץ איש וביתו באו מקיש ביתו לאיש שהיו כולם צדיקים ואין הכישוף שולט בהם ולכן מזכיר את שמותם ע"כ, ולכאורה קשה דגם כאן שהיו הולכים לארץ ישראל שהיו שם הרפאים בני אלהים עזא ועזאל שהיו המקור של הטומאה לא הצריך הכתוב להזכיר את שמותיהם דאם לא ידעו שמותיהם לא יוכלו לעשות להם כישוף, לזה הקדים הכתוב דכשרים היו כמו שפירש"י אבל על יהושיע שהי' תלמידו החביב עליו יותר מגופו חשש עליו ביותר שלא ירצו להפגיע בו מחמת שהוא תלמידו ע"כ שינה בו את השם שלא ידעו את שמו והבן, וביותר י"ל עפ"י מה שהבאתי לעיל דלכל המרגלים היו להם עיבור השבטים ע"כ לא הי' ירא שיזיק להם כישוף דזכות השבטים יעמדו להם, חבל יהושע שלא הי' לו עיבור השבט כנ"ל ע"כ שינה את שמו והבן: למטה אפרים הושע בן נון למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי יש לדקדק דלא הזכיר אצל אפרים את שם יוסף רק אצל מנשה ובפ' במדבר הזכיר שם יוסף אצל אפרים וקאי על שניהם, ומצאתי בבעתוס' שכתבו וז"ל כאן שקלי' יוסף למטרפסי' לפי שהוציא דבה הוזכר על מטה מנשה שהי' ממוציאי דבה ולא על מטה אפרים שלא הוציא דבה כו' ועיי"ש: ולפענ"ד נראה עפי"מ דאיתא בשם האריז"ל דנשמת השבטים נתעברו במרגלים וזהו שאמר יוסף להשבטים מרגלים אתם (דבר זה כוון ידידי מחו' המופלג בתוי"ר רב אברהם מרדכי שטייער נרי' לדעת האריז"ל) והנה בבעתוס' בד"ה איש אחד כתבו דמשבט לוי לא הושלח מרגל לפי שלא הי' להם חלק בארץ, ולפי"ז ע"כ לדעת האריז"ל גם נשמת לוי לא נתעבר במרגלים וכמובן ולפי"ז תקשה א"כ