זקן אהרן (קורץ) רמג

הי' רשאי להסגירה לא הי' רוצה שתתרפא בתפלה רק ע"י הסגר, מדתלה התפלה לרפאותה בטעמא שאין כאן כהן שיסגירה, וקשה אפי' כשיש כהן להסגירה נמי עדיף לרפאותה שלא תצטרך להסגר וע"כ דעדיף לי' טהרה ע"י הסגר מטהרה ע"י תפלה והוא תמוה, ובפשוט י"ל דאם הי' רשאי להסגירה עדיף לי' מתפלה בכדי לקיים בה דיני טהרת מצורע בפעם הראשון מצוה חדשה, אבל נ"ל עוד טעם אחר עפי"מ דאיתא במס' ערכין דנגעים באים בעון לה"ר שהפריד בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו גם הוא יהי' נפרד מאנשים ובזה יתכפר עונו ולכך שפיר עדיף לי' טהרה ע"י הסגר שבזה תתכפר עונה אבל בתפלה אין כאן כפרה רק משום דלא אפשר ע"י הסגר ביקש ממשה לרפאותה בתפלה, אפס הא קשיא דקאמר בגמ' כבוד גדול חלק לה הקב"ה שאמר אני כהן ואני מסגירה וקשה הא הגמ' אזלא אליבא דר"מ ולר"מ כיון דליכא כהן אחר הרי ע"כ כביכול שהוא כהן עשה ההסגר לקיים מצות התורה, ומנ"ל דהקב"ה עשה ההסגר בשביל כבודה של מרים דלמא רק בהכרח דליכא כהן אחר, אך י"ל דהא הקב"ה הי' יכול לרפאותה כבקשת משה ושלא תצטרך להסגר כמו לאהרן שנצטרע ונתרפא ולא הוצרך להסגר, ומכ"מ הסגירה הקב"ה כדי שתהי' לה לכפרה וכנ"ל שפיר הוא לה לכבוד גדול ודוק: עוד י"ל עפי"מ שפירש"י בד"ה ואבי' ירוק ירק וז"ל ואם אבי' הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מה"ד להיות כנדון לפיכך אף בנזיפין של הקב"ה תסגר שבעת ימים ע"כ, מקשים העולם היכן נמצא שיעור זה של י"ד ימים ותירץ בבעתוס' עפי"מ דאיתא במס' נדה ג' שותפים באדם הקב"ה אביו ואמו אביו מזריע כו' והקב"ה מטיל כו' הרי עשרה דברים מהקב"ה כפלים מאביו ולכך שפיר מגיע בנזיפה מהקב"ה י"ד יום כפלים משל אביו ע"כ, והנה בפירש"י רפא נא לה פריך מפני מה לא האריך משה בתפלה שלא יאמרו ישראל אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומאריך בתפלה, ד"א בשביל אחותו מאריך בתפלה אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה ע"כ, ולפענ"ד נראה בזה עפ"י הק"ו דהקב"ה יש לו שני חלקים באדם כפליים מאביו א"כ לר"מ דס"ל דאביו אינו רואה נגעי בנו כש"כ הקב"ה שהוא קרוב בכפליים שאינו רואה נגעי בני אדם וא"כ איך ראה הקב"ה נגעים של מרים. אמנם נ"ל טעם הפלוגתא דר"מ ורבנן, דיפלגו בהטעם הגמ' שהקב"ה הסגירה למרים דרבנן סברו כיון דכאן הקב"ה הסגירה למרים נשמע דע"כ קרוב רואה את הנגעים, ואמר הקב"ה אני כהן ואני מסגירה וכש"כ דאהרן מותר להסגירה רק דכבוד עשה הקב"ה למרים שהוא בעצמו הסגירה, אבל ר"מ סובר דקרוב אין יכול להסגירה והקב"ה דהסגיר למרים הוראת שעה היתה ובאמת דהי' יכול לרפאותה רק שרצה הקב"ה בהוראת שעה להסגירה לכבודה של מרים שימתינו עלי' כל ישראל שבעה ימים בזכות שהמתינה שעה אחת על משה רבינו: ועפי"ז יתורץ קושית פירש"י שלא האריך משה רבינו בתפלתו די"ל דמשה ואהרן יפלגו בפלוגתא דר"מ ורבנן דאהרן סבר כר"מ, אבל משה רבינו י"ל דסבר כרבנן או שהי' מסתפק בדבר וע"כ אמר בלשון קצרה רפא נא לה לשון המשתמע בתרי אנפין משתמע רפואה כפשוטו, ומשום דגם הקב"ה א"י להסגירה דקרוב הוא ביותר כנ"ל וכשיטת אהרן ומשתמע נמי רפואה ע"י הסגר שלא הי' העת מספיק לחלוק עם אהרן, וכדי לפייס את אהרן ומרים שלא יחשדו אותו שאינו רוצה להתפלל עבורה אמר לשון רפואה בצעקתו ובכוונתו הי' נמי רפואה ע"י הסגר, ובמאי שהקב"ה יעשה יתגלה הדין אם קרוב מותר להסגיר או לא - ועפי"ז יתורץ דקדוק עצום שמדייק רש"י בקרא ויצעק משה אל ד' לאמור דצעקתו הי' לאמור שיאמר הקב"ה הדין אם קרוב מותר להסגיר, וכן עשה הקב"ה והשיב תיכף תיסגר שבעת ימים והכריח הדין כרבנן דקרוב רואה את הנגעים ושפיר דגם אהרן הי' יכול להסגירה רק הקב"ה עשה כבוד למרים שהסגירה בעצמו, ואין להקשות א"כ תיקשי לר"מ מהקב"ה שהסגירה זה אינו דר"מ סבר דבאמת הדין עם אהרן וכאן הוראות שעה היתה וכנ"ל ובזה מאי מאוד מיושב קושייתי הא' על דברי התוס' שדייק מהספרי שמדבריו למדנו דאהרן דרש כר"מ היינו דרק אהרן דייקי דרש כר"מ, אבל הקב"ה עם משה רבינו פלוגי עליו והכריח דלא כאהרן והבן, ועפי"ז מיושב קושייתי השניי' על פירש"י שפירש דהכבוד למרים הי' ההמתנה שלא כדברי