זקן אהרן (קורץ) רמב

א"כ הו"א דגם ישראל שע"י המ"ת נעשו ישראל צריכין לעשות נישואין מחדש קמ"ל שובו לכם לאהליכם דא"צ נישואין מחדש, או די"ל להיפך דנאמר שובו לכם לאהליכם שיעשו נשואין מחדש ככל גר שנתגייר עם אשתו, או די"ל מדס"ל קיצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת נאמר הקרא דא"צ לעשות נישואין מחדש וקמ"ל דאין להם דין גרים משום דגם מתחלה דין ישראל הי' להם, ולמדס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ רק ממ"ת ואילך צריכין לעשות נישואין מחדש, ב' קשה למאי דאיתא במדרש דמכל דיבור שיצא מפי הקב"ה יצאו נשמותיהן של ישראל והחיי' אותם בטל התחיי' וכיון דמתו הרי מיתת הבעל מתיר ולמה לא הצריכו לעשות נישואין מחדש לכ"ע, וקושיא זו י"ל עפי"מ שהעלה הפנ"י בריש קידושין דבב"נ מיתת הבעל אינו מתיר א"כ י"ל כיון דבאמת כל האומות רצו בקבלת התורה רק דעשו לא רצה בלא תרצח וישמעאל בלא תנאף אבל ט' דברות הכל רצו והקב"ה לא רצה רק למי שיקבל את כולם וא"כ ע"כ דישראל לא יצאו מכלל ב"נ רק אחר ששמעו כל העשרת הדברות דבכלל העשרת הדברות נכלל כה"ת כידוע, והרי ישראל לא שמעו מפי הקב"ה רק שתים הראשונות ואז הוא דמתו מכל דיבור ודיבור ועדיין הי' להם דין ב"נ ובב"נ מיתה אינו מתיר, ושאר הדברות ששמעו מפי משה הרי שוב לא מתו ולכך א"צ נישואין מחדש אבל קושיא הא' במקומה עומדת אבל עפי"ד הנ"ל מיושב שפיר דדוקא בגר וגיורת צריכין לעשות נישואין מחדש אפי' כשנתגיירו ביחד דאי אפשר לצמצם, אבל הכלל ישראל דביחד נעשו כולם גרים לא נעקר הקרבות ונשארו איש ואשתו כמקדם, (א"ה עי' בגור ארי' פ' ויגש שהעיר בזה דע"י מ"ת יהי' נעשים גירים, וכתב דע"י גירות דמ"ת לא הי' כקטן שנולד הואיל דהי' מוכרחים בקבלת התורה ע"י כפיי' ע"ש ויש בזה להאריך והובא דבריו בס' בן פורת סי' ד' מהגאון ר' יוסף ענגיל ז"ל וניחא ממילא ג"כ שמשה שקיבל התורה שלא ע"י כפי', שפיר הוי כקטן שנולד. ולא הי' קרוב למרים וא"ש): אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו פירש"י וז"ל ד"א אל נא תהי כמת אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה אני אי אפשר לראותה שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים וכהן אחר אין בעולם כו', הקשה בזה ידידי החסיד המפורסם בתוי"ר מו"ה ר' צבי ליבער נר"י בשם ר' שמואל סוגעל נר"י, הלא זאת הוא רק דעת ר"מ והרי רבנן במתני' פ"ב דנגעים פלוגי עליו ולמה פירש"י כאן הפסוקים דלא כרבנן ע"כ, ויפה הקשה ואמרתי בזה דבאמת דברי פירש"י הללו הוא גמרא ערוכה זבחים ק"ב. וכתבו שם בתוס' וז"ל פלוגתא הוא במס' נגעים ב"פ דתנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעו עצמו ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו ותנא דברייתא דהכא כר"מ ס"ל דמקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ורבנן לא מקשי ע"כ, הרי דבפירוש כתבו בתוס' דהך תנא כר"מ ס"ל וא"כ מש"ה שפיר רש"י מפרש פירושו השני עפי"ד הגמ' הנ"ל ג"כ אליבא דר"מ כמו התנא דברייתא פשוט ולק"מ, אפס בדברי הגמ' שהבאתי יש לעורר בדברי התוס' א' שכתבו בשם הספרי כפירש"י דאהרן אמר כן למשה שאינו יכול להסגירה דקרוב הוא, ע"ז כתבו בתוס' מדבריו למדנו שאהרן הי' דורש כר"מ דאין אדם רואה נגעי קרוביו ע"כ, הך מדבריו למדנו שכתבו בתוס' צ"ע הרי נראה לעיני כל דאם אהרן אומר כך למשה הרי בפירוש אמר כר"מ, ומאי מדבריו למדנו דקאמר דאלו לרבנן לא נוכל לומר דאהרן הי' אומר כן דא"כ תיקשי לרבנן מאהרן, דסובר כר"מ, והרי גם ממשה רבינו דלא דחה דברי אהרן רק שצעק על הרפואה מסתמא סובר כאהרן דאין אדם רואה נגעי קרוביו וא"כ איך מצאו רבנן ידיהם ורגליהם אם משה ואהרן יפלגו עליהם. ב' תקשה בהא דפירש"י דכבוד עשו לה למרים באותו שעה שכל ישראל המתינו לה שבעה ימים בזכות שהמתינה שעה אחת על משה רבינו שנאמר ותתצב אחותו מרחוק ע"כ, וקשה מגמ' הנ"ל דקאמר מיתיבי' מרים מי הסגירה א"ת משה זר הוא א"ת אהרן קרוב הוא כו' אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים אותה שעה אמר אני כהן ואני מסגירה, הרי דהכבוד הי' למרים מה שהקב"ה בעצמו מסגירה ולא ההמתנה ומנ"ל לפירש"י לפרש דהכבוד הי' ההמתנה שלא כדברי הגמ', ג' י"ש לדקדק דאמר אהרן למשה אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה משמע דאם