זקן אהרן (קורץ) רמ

מי יאכילנו טעם בשר, ומעתה נ"ל דכמו שאמר ר"ש מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו מפני שהם קשים למניקות ועיין בפירש"י באריכות וקשה הרי הי' יכול המן להתהפך גם לקישואים ולאבטיחים לכל אדם רק למניקות לא יתהפכו וצ"ל משום דמזיק לאחד ניתן הטבע במן שלא יתהפך בדבר המזיק אפי' לאדם שאין מזיק לו, כמ"כ נמי יש לומר דבשביל שלערב רב הוי בשר אסור ולכך לא נתהפך להם לטעם איסור, כמ"כ נמי יש לומר דאע"ג דלישראל מותר לאכול בשר מכ"מ גם לישראל לא נתהפך המן לבשר משום דטעם זה אסור לערב רב וכנ"ל, ובזה יש להמתיק הדברים אשר אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם והקשו במפרשים דלמה נאמר אשר נאכל לשון עתיד דהוי להו למימר אשר אכלנו ובהנ"ל י"ל דהיו מתרעמים על הבשר ואמרו הגם שיש לנו להתהפך המן אל טעם הדגים אבל אין לנו עוד שום תאוה אל הדגים כי זכרנו את הדגה שבמצרים חנם והבן: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשואים ואת האבטיחים וגו' במס' יומא ע"ה רב ושמואל ח"א דגים ממש וח"א עריות ומאי אשר נאכל לישני מעליא הוא כדכתיב אכלה ומחתה פי' כו' והיינו שהיו בוכים על שנאסר להם עריות וכמו שפירש"י בד"ה בוכה למשפחותיו, ולכאורה אדרבה לטובה להם שנאסר להם עריות כדי למעט מתשמיש בשביל טרדת הדרך שהיו לנוסעים ממקום למקום, וצריכין בלא"ה למעט מתשמיש וכמו דקבעו לכל אחד ואחד זמן תשמיש כמובא בש"ע ובגמ', אפס לפי"מ דאיתא שלא לאכול דגים בעיו"כ בסעודה המפסקת משום דמרבים זרע ע"כ היו מתאוננים על הדגים שבמצרים והיו מרבים להם הזרע ושוב לא היו צריכין לאסור עליהם הרבוי תשמיש והיא ע"ד מליצה זכרנו את הדגה כתב בבעתוס' לשון וידגו לרוב בקרב הארץ קרישינסה בלע"ז ואח"כ מפרש את הקישואים ואת האבטיחים עכ"ל, י"ל כוונת בעתוס' עפי"מ שמביא בפירש"י א"ר שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו מפני שהם קשים למניקות, וזה שאמרו זכרנו את הדגה היינו הרבוי בנים את הקישואים ואת האבטיחים את היינו כמו עם, היינו אע"ג שאכלנו הכל הקישואים ואבטיחים והי' לנו רבוי בנים ולא הי' קשה להם אבל באמת י"ל דהדברים האלה מזיקין לבנים כר"ש ומכ"מ במצרים דהרבוי בנים הי' להם שלא עפ"י הטבע ולא הי' הנס למיגנא דכל נס לטובה הוא: זכרנו את הדגה ח"א דגים ממש וח"א עריות נ"ל דשניהם לדבר אחד נתכוונו עפי"מ דאיתא לקמן בגמ' למ"ד דגים מה חנם שהקב"ה הזמין להם דגים קטנים לתוך המים ע"כ, והנה י"ל הטעם בזה עפי"מ דאיתא דדגים מרבים זרע וכיון דאמר הכתוב וכאשר יענה אותו כן יפרה וכן ירבה, ובשביל דרצה הקב"ה שיהי' להם בנים מרובים ולכך הזמין להם דגים לרבות להם הזרע בכדי למעט הנס, וא"כ י"ל מאן דסובר דגים ממש נמי הי' כוונתם על התשמיש רק אמרו בלשון נקיי' ואע"ג דפליגי בפירוש הדגה אבל כוונתם אחד הוא: ותדבר מרים ואהרן במשה כו' י"ל דמרים דברה לאהרן אבל אהרן לא דיבר כלל ולכך לא נענש אהרן ואע"ג דגם המקבל לה"ר עובר ונענש, מכ"מ י"ל דדברו בפני משה והא דכתוב במשה היינו עם משה, כמו שאמר להלן הרק אך במשה דכוונתו עם משה, ולכך לא שייך מקבל לה"ר דבפניו לא שייך לה"ר ועכ"פ מרים שדברה נענשה דדוקא באדם אחר יש חילוק בין בפניו בין שלא בפניו, אבל משה רבינו מרוב ענותנותו ומדת השתוות שהי' בו הי' בעיניו ממש כמו שלא שמע כלל וגם בפניו כשלא בפניו דמי, ובזה נבין מה שהקשו המפרשים למה נאמר כאן והאיש משה עניו מאוד דאין לו שום שייכות עם הקודם, ועפ"י הנ"ל שפיר אמר וישמע ד' והאיש משה כו' והיינו שגם משה שמע ולא תיקשי א"כ למה נענשה הא הוי בפניו והוי גם מילתא דמיתאמרו באפי תלתא דלית בה משום לישנא בישא, ע"ז אמר הכתוב עניו מאוד פירש"י שפל וסבלן שהי' מן הנעלבים ודמי כמי שלא שמע כלל וכשלא בפניו דמי: על אדות האשה פירש"י על אודות גרושי' נ"ל רמז על זה על אודות בגימט' חמשה מאות ושבעה עשר גרישה בגימט' חמשה מאות ושמנה עשר והוא פחות אחד והבן: