זקן אהרן (קורץ) רלט

העגל דעובד עבו"ז ככופר בכה"ת כלו, ולפי"ז י"ל נהי דנכפרו בחטא העגל בפ' שמיני מכ"מ עדיין לא היו גמר התיקון רק ע"י נתינת הלוים תחת הבכורים בזה תיקנו מה שפגמו בעשיית העגל על כה"ת, ולכך נאמר כאן חיבתן בחמשה פעמים בני ישראל נגד חמשה חומשי תורה להודיע שבזה תקנו מה שפגמו בכה"ת: ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם הקשה באוה"ח כיון דכתיב אנשים לשון רבים הי' צ"ל ויהיו ולמה אמר ויהי, ונ"ל לתרץ עפי"מ שמקשה בתוס' מס' סוכה כ"ח דאמר ר"ע אותן אנשים מישאל ואליצפן היו שנטמאו לנדו"א והקשו בתוס' הא אפר שרופים אינו מטמא ותירצו שמא שלדן היתה קיימת. והקשה הגאון רבינו חיים כהן הא ר"ע ס"ל בתו"כ דבפנים מתו וגררום בחניתות של ברזל והוציאו אותם לחוץ והרי קיימ"ל דאי אפשר לצמצם שיגעו שניהם כאחד, וכיון דנגע האחד נתקלקלה השלדא לא חשוב לכל אחד רק ספק טומאה וכן דייקו התוס' דשמא שלדן קיימת היתה. וא"כ אמאי נטמא דהו"ל ס"ט ברה"ר ועיין בטהרות בפ"ד אף אם הטומאה ברה"י הואיל והטהרה ברה"ר טהור ע"כ, והנה לכאורה י"ל דידעו שאחד נגע מעיקרא ואח"כ השני אך דלפי"ז ל"ה צריך להיות טמא רק הראשון והשני טהור, אמנם י"ל דבאמת הראשון הי' מישאל קודם ואח"כ הי' אליצפן אוחז באונקלו לסייעו והי' מישאל ודאי טמא, ובמת השני הי' אליצפן הקדים ואח"כ מישאל ולכך שניהם ודאי טמא - ועוד י"ל דבאמת לא היו יודעין שגופן נשרפת וא"כ קשה הי' להוציאן ולכך הוצרכו לשנים אבל כאשר אחז אחד באונקלו ובקל הוציאו לחוץ מהר וכאשר השני רצה לסייעו ראה שא"צ לסייעו מיהר גם הוא להוציא המת השני באונקלו ונטמאו שפיר שניהם כי כל אחד נגע בעוד היו שלדן קיימת, ועפי"ז מיושב קושית האוה"ח דלכך אמר לשון יחיד להורות דכך הי' שנטמא אחד ואח"כ השני וכנ"ל ולא שנטמאו כאחת: א"י עפי"מ שהעיר רח"כ הנ"ל משום דא"א לצמצם שניהם לא היו רק ספק טומאה, אמנם נראה דנ"ל דבאמת אם היו באים שניהם לפנינו לשאול היו שניהם ספק טומאה (ואפשר דהיו ודאי טמאים כשני שבילין) אבל י"ל דבאו כל אחד לשאול בפני עצמו והי' אחד שואל גם על חבירו ולכך אמרו לשון רבים דהדין הוא דבאמת שניהם טהורין דלא פסקינן רק לשואל בלבד והוא טהור וכן לשני (ועי' בתוס' פסחים ד"י דאפי' בב"א ג"כ טמאים רק מדרבנן, ובמל"מ פט"ו האה"ט עכ"פ) ותורץ היטב קושיא עצומה דלמה לא השיב הקב"ה הדין על מישאל ואליצפן שעיקר השאלה הי' בעבורם ולמה בבנות צלפחד השיב הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות, אבל בשאלת מישאל ואליצפן אמר הקב"ה איש איש כי יהי' טמא מת לא השיב הקב"ה רק על טמאי מתים אחרים וקשה הרי טמא מת לפנינו השואלים הי' צריך הקב"ה להשיב עליהם מה יעשו וכן הקשה בס' תורת משה אמנם בהנ"ל י"ל דבאמת הרי הם טהורים מצד הספק כנ"ל ואע"ג דלהקב"ה אין ספק מכ"מ הקב"ה לא רצה לפסוק הדין לטמא אחד ולטהר השני רק כפי הדין שלמטה דטהורים מספק, ולכך לא פסק הקב"ה רק טמאים אחרים והוא הערה חדשה: והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו כו' ויאמרו מי יאכילנו בשר פירש"י אלו ערב רב ובפנ"י מפרש עפ"י פירש"י שמקשה וכי לא הי' להם בשר והלא כבר נאמר וגם ערב עלה אתם וצאן ובקר וכו' וכתב הפנ"י דגבי בני ישראל כתוב בצאנינו ובבקרינו נלך ובמכות דבר כתוב וממקנה בני ישראל לא מת אחד, אבל הערב רב שהיו ממצריים לא הי' להם צאן ובקר שמתו במכת דבר וברד, ולכך התאוו לאכול בשר כי לא הי' להם אבל ב"י בעלילה באו שהרי הי' להם צאן ובקר ע"כ, ולכאורה קשה הא המן משתנה לכל דבר ומסתמא גם לטעם בשר ולמה התרעמו מי יאכילנו בשר (וכדמקשה בגמ' ובמדרש פ"א). ונראה עפי"מ שראיתי בס' יבין שמועה דהערב רב לא היו נימולים לא הותרו לאכול בשר קדשים ובשר תאווה לא הותר במדבר ולכך לא היו יכולים לאכול בשר במדבר ע"כ, ולפי"ז י"ל דהמן שנתהפך לכל הטעמים מכ"מ כמו שלא נתהפך למאכל קישואים ואבטיחים דקשה לולד כמ"כ לא נתהפך למאכל איסור, ולכך לא נתהפך להערב רב המן לטעם בשר כיון דבשר אסור להם ולכך שפיר בקשו