זקן אהרן (קורץ) רלח

דהוי לי' למימר ויתנו לי ותירצו דבאדם חשוב מיקרי לקי חתו נתינה (ע"י באלשיך פ' תרומה) וזהו שאמר נתנים נתנים המה לי היינו שהי' אצל הלוים שתי נתינות אחת להקב"ה והשנית מיד הקב"ה לאהרן ובניו, והטעם שנקראו נתונים להקב"ה משום לקחתי אותם לי ולקיחה זו לשמי מיקרי נתינה, וזהו נמי כוונת הכתובים ואקח את הלוים בזה מיקרי נתנים להם והוא נתנים הראשון וגם נתנים השני שנתנים לאהרן ולבניו: והקהלת את כל עדת בני ישראל והקרבת את הלוים לפני ד' וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים פירש"י בד"ה והקהלת לפי שהלוים נתנים קרבן כפרה תחתיהם יבאו ויעמדו על קרבנם ויסמכו ידיהם עליהם והלוים יסמכו ידיהם על ראש הפרים אחד חטאת ואחד עולה לכפר על הלוים ע"כ, והקשה בפנים יפות בד"ה ופר שני תקח לחטאת פירש"י שהחטאת הוא פר עבו"ז לכפר על עון העגל, והקשה הא טהרת הלוים הי' ביום ג' בסיון כדאיתא בספרי וכבר הביאו שעיר לחטאת ביום השמיני בר"ח ניסן, ונ"ל עפי"מ שכתב בס' תורת משה דלכך הביאו ישראל עגל לעולה שמכפרת על הרהור הלב משום דישראל לא היו ראוים לאותו מעשה, כי אם להורות תשובה ומאת ד' היתה זאת אך הם במחשבתם חטאו שלא נתכוונו להורות תשובה ועיי"ש בפ' שמיני, ולפי"ז נ"ל דכ"ז הי' ניחא אם לא היו זובחים עולת ושלמים לעגל שפיר הי' נשמע להורות תשובה, וכמו שכתב באוה"ח פ' תשא בד"ה וישכימו וז"ל הגם שאמרו חכמז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה רק להורות תשובה אעפ"כ ישנו ללימוד זה גם אם לא היו זובחים ועיי"ש, אולם כיון דעדיין לא נתכהן אהרן וע"כ אז הי' העבודה בבכורים וא"כ מסתמא הם שעשאו עבודת הקרבנות לעגל ולכך שפיר נפסלו מקדושתן. ונתיישב בזה דלא תיקשי עפי"מ שכתב בתורת משה דמשום דעשאו רק להורות תשובה לא הוי אלא הרהור לעלמא א"כ למה נפסלו הבכורים, אבל עפ"י דברינו דהבכורים ודאי עשאו מעשה שפיר ניחא דנפסלו - ולפי"ז שפיר מיושב קושית הפנ"י הנ"ל דדוקא לישראל הי' סגי בעגל לעולה, אבל הכא שהביאו הפר לחטאת שפיר הביאו לכפר גם על הבכורים שחטאו במעשה ממש, שוב מצאתי בשפ"ח בפסוק הנ"ל וז"ל אע"פ שהלוים לא נתנו כפרה אלא על הבכורים, מכ"מ כיון שהבכורות היו מכל ישראל קרא את הבכורים קהל כל ישראל כאלו הם כל ישראל, ועפי"ז יש לפרש היטב דברי פירש"י בפ' שמיני שהי' אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, דאהרן הי' בוש שהי' סבר שנפסל ע"י העגל אמר לו משה אדרבה אם לא עשית את העגל הי' הבכורים בקדושתן ולא היו נפסלין, רק ע"י שעשית את העגל והם זבחו לעגל הם נפסלו ולכך נבחרת: ב) ועפי"ז יתורץ נמי קושית הפנ"י דלמה נאמר אצל פר העולה ולקחו ובפר שני נאמר תקח לחטאת ולא נאמר יקחו ותירץ דעולה שהוא נדבה כתיב ולקחו מרצונם אבל חטאת שהוא חובה כתוב תקח ע"כ, אבל יש להקשות הלא תקח משמע בע"כ והרי קיימ"ל דחייבי חטאות אין ממשכנין אמנם כבר הקשו בתוס' יבמות פ"ז ובמס' כריתות לר"מ דס"ל שנים מחייבין אותו קרבן אע"ג דאינו מודה הא קיימ"ל חייבי חטאות כו' אין ממשכנין ותירצו זיל בתר טעמא משום דניחא לי' בכפרה אבל הכא דטעה או שכח דאכל חלב ולא ניחא לי' שפיר ממשכנין ע"כ, ולפי"ז הכ"נ כיון דכבר הביאו כפרה על העגל בר"ח ניסן כנ"ל שוב יסברו דשוב אין צריכין כפרה ולכך שפיר אמר תקח בע"כ שאם לא ירצו ממשכנין: ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ובניו מתוך בני ישראל כו' ולכפר על בני ישראל כתב בפירש"י וז"ל חמשה פעמים בני ישראל נאמרו במקרא הזה להודיע חיבתן שנכפל אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה. והקשה באוה"ח למה הזכיר חיבתן של ישראל דוקא בכאן, ועוד יש לדקדק למה דוקא הזכיר חיבתן דוקא באופן זה נגד חמשה חומשי תורה, ונראה עפי"מ דאיתא לפרש סרו מהר מן הדרך כי לעבור בכה"ת בפעם אחת אי אפשר רק צריך זמן רב, היינו בחול שלא להניח תפלין לחלל את השבת לאכול חמץ בפסח לאכול ביוה"כ שלא לישב בסוכה ולא יטול לולב והם סרו מהר מן הדרך ע"י עשיית