זקן אהרן (קורץ) רלז

השיאן עצה זו - אכן עפ"י שי' המד"ר שכתב ששוו כולם בעצה אחת, וכך שוו בזכות ע"ש עה"כ מאת נשיאי ישראל - וגם עה"כ זה קרבן נחשון בן עמינדב, רבנן אמרין אעפ"י שקרבן שווה הקריבו וכו' כל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו ע"ש, שוב שפיר י"ל כהנ"ל שנתקנא אהרן בהם בזה, שנתכוונו לדעתם ולדעת שבטם שהקריבו לדעת עליון וע"י במד"ר ותבין): קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם יש לדקדק בלשון וטהרת אותם כמיותר דכבר נאמר וכה תעשה להם לטהרם, ואם תאמר דנאמר שני פעמים לעכב שיהי' לוי אסור ליכנס לעבודתו בלי טהרה דבקדשים בעינן לעכב הלא גם אח"כ נאמר בסוף הפסוק לטהרו, אמנם נראה דיש שני מיני טהרה טהרה מטומאה וגם טהרה מטומאת עונות והנה בכל הפרשה לשון טהרה הוא טהרה מטומאה כמשפירש"י מפני טמאי מתים שבהם, אבל הך קרא וטהרת אותם י"ל הפירוש טהרת עוונות וע"י מה הי' הטהרה מעוונות. י"ל עפי"מ שראיתי זה שנים רבות בס' יעלת חן דבר יקר במס' הוריות ששלח ר' גמליאל לתרי תנאי מתלמידיו והתמנה אותם בהתמנות בכדי לפרנס אותם ולא רצו לקבלה, ושלח ר' גמליאל אליהם כלום שררות נתתי לכם עבדות נתתי לכם וקבלוהו מקשים העולם מנאי ידע ר' גמליאל דבשביל שררות לא רצו לקבלה שמא לא רצו לקבלה בשביל עבדות, ותירץ בס' י"ח עפי"מ שמקשה דלמה לא רצו לקבלה הא מי שנתמנה פרנס על הצבור נמחלו לו עונותיו וא"כ לדבר זה בעצמו כדאי היא לקבלה למחילת עונות, וכדאיתא בר' זירא שמתחלה לא רצה שיסמכוהו וכששמע הא דאמר ר"י דיש מחילת עונות ביקש שיסמכוהו, ותירץ עפי"מ די"ל שני טעמים דפרנס על הצבור מוחלין לו עונותיו, טעם א' כשהצבור בוחרין לאדם לפרנס עליהם הראו בזה שחביב עליהם האדם להעמידו לפרנס ואהוב להם ומי שאהוב למטה אהוב למעלה ע"כ עושין לו מלמעלה נמי החשיבות שמוחלין לו עוונות טעם ב' דבזכות הטרחא דציבורא שמקבל על עצמו מוחלין לו עונותיו, והחילוק שבין שני הטעמים י"ל דלטעם ה"א אם הצבור בוחרין אז אע"ג שלא רצה לקבל מכ"מ מוחלין לו דעכ"פ נבחר מהצבור לשררות ואהוב להם אבל לטעם הב' משום טרחא דציבורא וא"כ אם הוא אינו רוצה אין מוחלין לו ועפי"ז מיושב קושיה"ע הנ"ל דרי גמליאל שראה שלא רצו לקבלה הבין שסברו כטעם הא' דאל"כ למה לא רצו לקבל ההתמנות הא יש כאן מחילת עונות. וע"כ סברי כטעם הא' ולכך כיון שנבחרו אפילו אינם רוצין לקבלה נמי יש מחילת עונות וע"כ שלח להם ר' גמליאל כלום שררות נתתי לכם אתם סוברים בשביל שררות נבחרתם ומטעם זה המחילת עונות. לא כן עבדות נתתי לכם עיקר מחילת עונות בשביל עבדות וטרחא דציבורא מוחלין העונות ולכך שפיר קבלוהו עכ"ד, ומעתה שפיר י"ל דבזה שלקח את הלוים מתוך בני ישראל ולעשות אותם שמשים למקום כמו שפירש"י בד"ה קח את הלוים היינו שררות ועבדות, ולכך מוחלין להם עונותיהם וזהו וטהרת אותם כמו שכתוב לטהר אתכם מכל חטאתיכם: ובזה נתיישב מה שמקשה בכלי יקר וז"ל לפעמים הזכיר לשון לקיחה ולפעמים לשין נתינה ודבר זה צריך ביאור ועוד מהו הכפל שאמר כי נתונים נתונים המה לי, אמנם נראה כי באמת נבחרו הלוים מתוך בני ישראל לב' דברים א' נבחרו בשביל שררות וכמו דאיתא בתנחומא, וז"ל קח את הלוים קח אותם לשמי לשם שררה וזה שאמר הכתוב ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל, וגם נבחרו בשביל עבדות שיקבלו על עצמם טרחא דציבורא וע"ז אמר ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו כו' לעבוד את עבודת בני ישראל, והיינו כשני הטעמים שמביא היעלת חן הנ"ל שע"י השני הטעמים מוחלין להם עונותיהם, כי באמת הי' שתי נתינות ללוים אחת נתינה למקום וזהו שררות ומיד הקב"ה נתונים אח"כ לאהרן ולבניו לעבוד את עבודת בני ישראל וזהו עבדות, ותלמידי ר"ג סברו דבנתינה למקום לשררות הוא דנטהרו מעונותם: ור"ג השיב להם דבנתינתן מיד הקב"ה לאהרן ולבניו לעבודתן הוא עיקר והבן: כי נתנים נתנים המה לי כו' לקחתי אתם לי והקשה בכלי יקר למה קרא אותם מתחלה נתנים נתנים שתי פעמים ואח"כ חזר ואמר לקחתי אתם לי ונ"ל לפרש עפי"מ דאיתא במפרשים בהא דכתיב ויקחו לי תרומה