זקן אהרן (קורץ) רלה

פרשת נשא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בד' ואשמה הנפש ההוא והתודו את חטאתם אשר עשו נלרפענ"ד בהקדם שנסתפק הנוב"י בהקדמה לס' אחד בעושה תשובה מיראה דנעשה מזדונות שגגות, אם כבר עשה תשובה פעם אחת על המזיד ונעשה שוגג אם מהני תשובתו שנית שיתהפך משוגג לזכיות (ועי' בצל"ח ברכות על מאמרם ז"ל מיכאל באחת גבריאל בשתים שפי' בזה ע"ש) ונ"ל בזה עפי"ד הנח"ק בפסוק הנ"ל עפי"מ שכתבו רבני אשכנז דשתי שגגות נחשבים כמזיד וסמוכות שלהם מההוא סמיא דשגג שתי פעמים ששכח ולא הניח עירוב תבשילין וא"ל שמואל פושע את עיי"ש במס' ביצה, וזה שאמר הכתוב כי יעשו מכל חטאת דהיינו שתי שגגות דמעוט רבים שנים אז קורא אני עליו למעול מעל בד' דשתי שגגות נחשבים למזיד עכ"ל הנח"ק ולכאורה דבריו תמוהין דאדרבה מכאן סתירה לרבני אשכנז דהכתוב קראו תיכף חטאתם שנאמר והתודו את חטאתם אשר עשו, אמנם נראה דבאמת עיקר התשובה הוא החרטה שבלב וא"כ תקשה הרי כשמביא הקרבן חזינן שנתחרט וא"כ למה צריך עוד להתודות, אמנם חדא מתורץ בחברתה כיון שנעשו מתחלה ע"י שני שוגגין מזיד ולכך ע"י החרטה שבלב נעשה ממזיד שוב שוגגין כבתחלה, ולכך צריך להתודות עוד שתהי' ע"י הודוי שמתודה זכיות דאל"כ רק שנשאר שוגג מה מועיל הודוי: עוד י"ל עפי"מ שיש לדקדק אשר עשו מיותר דהי' סגי לומר והתודו את חטאתם דממילא יודעין אשר עשו הם דהא כתוב חטאתם דמסתמא שהם עשו ולא אחרים, אמנם נראה דמרמז כאן שני וידויים אחת על חטאתם היינו על השוגגין על יסוד מעשיהם, וגם צריכין להתודות אשר עשו שע"י השני שוגגין נעשה מזיד כמש"כ הרבני אשכנז, וזה שאמר להלן דע"י שהתוודו על חטאתם והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו והיינו והשיב את אשמו בראשו שנעשה המזיד כבתחלה שוגגין, וחמישיתו יוסף עליו וחמישיתו הוא לשון חמושים עלו בני ישראל שהוא לשון מזוין במצות, יוסף עליו דע"י הוודוי השנית נעשה מצוה כדברי הנוב"י הנ"ל ודוק: ויהי ביום כלות משה כו' ואת המזבח ואת כל כליו וגו' במס' חגיגה כ"ז אמר ר' אבוה אמר ר"א ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא כו' אמר ר"ל אין אור של גיהנם שולטות בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב, ומקשים בתוס' עירובין י"ט דלר' אבוה אמר ר"א למה צריך הק"ו מסלמנדרא על ת"ח שאין אור של גיהנם שולטת בהן הא יכול שפיר למילף מק"ו ממזבח הזהב כר"ל, ונלפענ"ד דהנה בפירש"י מפרש סלמנדרא חי' הנבראת מן האור כשבוערין אש במקום אחד שבע שנים בלי הפסק, ובתוס' פירשו סלמנדרא וז"ל החלד והעכבר תירגם יהונתן כרכושתא וסלמנדרא ערוך עכ"ל, ויש להבין מאי בעי תוס' בזה ושמעתי דבר נכון מפי ידידי החו"ב כמוה' ברוך מהרש"ק נרי' דהי' קשיא לי' לתוס' על ר"ל איך יליף ממזבח הזהב הא י"ל דהי' סכין המזבח בדם סלמנדרא מש"ה לא שלט בו האש, ולכך פירש"י בתוס' דסלמנדרא לאו חי' הנבראת מן האור רק שהוא עכבר כמו שתרגם יונתן וא"כ ודאי דלא הי' סכין המזבח בדבר טמא ע"כ, ומעתה י"ל דר"א בשם ר"א יפלוג עם ר"ל בהא, דר' אבוה סובר כפירש"י דסלמנדרא הוא חי' הנבראת מן האש ול"ה דבר טמא, וא"כ אי אפשר ללמוד ממזבח הזהב דהא י"ל דהי' סכין את המזבח מדם סלמנדרא ולכך אי אפשר ללמוד רק מסלמנדרא וע"כ שפיר סובר דרק בת"ח אין אור שולט בהן, אבל ר"ל סובר דסלמנדרא דבר טמא וע"כ דלא סכין המזבח בדמו וע"כ שפיר איכא ק"ו אפי' בפושעי ישראל והבן: וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים עתדים ששים כבשים בני שנה ששים עיין בתרגום יונתן ב"ע ובמפרשים האריכו למעניתם על המספרים האלה. ולפענ"ד נראה עפי"מ דאיתא דאמר הקב"ה למשה לך רד סרו מהר מן הדרך פירש"י לך רד מגדולתך כי רק בשביל ישראל נתעלה בגדולה, וכיון שסרו