זקן אהרן (קורץ) רלג

דלא עשה מעשה לוקין, והתנא י"ל דס"ל כהחולקין על הרהמ"ח הנ"ל דכיון דמשכחת לה בלי מעשה ולכך אף בעשה מעשה אין לוקין, וא"כ בתמורה בצבור עובר בלא מעשה דהתמורה אינו חל ולכך גם ביחיד הי' צ"ל דאינו לוקה, והא דלקי ע"כ דהוא רק מפי השמועה דבהנך ג' ממיר ושבועה כו' דלוקין, ומעתה מיושב קושית תוס' הנ"ל דנהי דאביי סובר דמהני דאי ל"מ אמאי לקי הא עיקר הטעם שלו הוא משום דס"ל לאשאב"מ אין לוקין כס' האחרונים הנ"ל מכ"מ י"ל דבפדיית בכור וחרמים דמשכחת לה ע"י מעשה ולכך גם בלא עשה מעשה לקי, ושוב לא נוכל לומר כקושית התוס' דמלקות תליא בהא אי מהני או לא מהני די"ל אע"ג דמהני דאל"כ אמאי לקי, מכ"מ י"ל דבמקום דמשכחת לה במעשה גם שלא ע"י מעשה נמי לוקה וכמו לר' יוחנן דס"ל כיון דמשכחת לה ע"י מעשה גם אי לא עשה מעשה לוקה דנחשב כלאו שיש בו מעשה, ומעתה מיושב נמי הרמב"ם הנ"ל דסובר דתמורה הוי לאו שאב"מ כיון דמשכחת לה בלי מעשה כתנא דפליג על ר' יוחנן ולקי בתמורה רק מפי השמועה, ולכך שפיר פסק גם בפדיית בכור וחרמים דאין לוקין גם בעשה מעשה כיון דמשכחת לה בלי מעשה והרמב"ם לשיטתי' דס"ל לשאב"מ אין לוקין משא"כ רבא לשיטתי' דס"ל לשאב"מ לוקין ולכך שפיר ס"ל בפדה בכור וחרמים דלוקין וכס' התוס' שם בתמורה. פרשת במדבר וימת נדב ואביהו לפני ד' בהקריבם אש זרה לפני ד' במדבר סיני ובנים לא הי' להם ויכהן אלעזר ואיתמר כו' יש לדקדק דהי' צ"ל וימותו דעל שניהם נאמר כמש"כ באחרי מות בקרבתם לפני ד' וימותו וכן יש לדקדק ויכהן אלעזר ואיתמר הי' לו לומר ויכהנו והנה בשפ"ח בשם מדרש תנחומא דאם אירע טומאה באהרן שימש אלעזר ואם אירע טומאה באלעזר שימש איתמר ע"כ, ולפי"ז שייך שפיר הלשון ויכהן לשון יחיד דשניהם יחד לא שימשו בכהונה גדולה רק מקודם אלעזר כשנטמא אהרן ואח"כ איתמר כשנטמא אלעזר ולכך שפיר נאמר ויכהן אלעזר והדר איתמר ועפי"ז י"ל נמי גבי וימת שהחטא הי' בשביל שלא הי' להם בנים והיינו שלא נשאו אשה, וא"כ שייך מקודם עונש החטא על נדב שהי' הבכור ובא לפרקו שישא אשה ולא רצה ואח"כ כשבא אביהו לפרקו ג"כ נתחייב עונש, ולכן בפ' אחרי מות דשם לא נזכר רק החטא של אש זרה שעשו העבירה ביחד ונתחייבו יחד בעונש ע"כ נאמר דימותו, אבל כאן שכתב חטא העונש ובנים לא היו להם שלא נשאו נשים שפיר נאמר וימת נדב ואביהו, דנתחייב נדב מקודם לישא אשה דלא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה, ולכך נאמר וימת מקודם נדב והדר אביהו אע"ג דלא מתו בזה אחר זה רק ביחד אבל חיוב העונש הי' בזאח"ז: ובנים לא הי' להם דאלו הי' להם בנים לא היו מתו כדאמר (בגמ' יבמות ס"נ) ונ"ל הטעם עפי"מ דאיתא בירשלמי אצל ר' בון שמת בילדותו וספדו לו שתיקן ר' בון את הכל במעט שניו ולא הי' לו עוד מה לעשות בזה העולם ולכך מת, והנה נדו"א שהעיד משה רבינו שהיו גדולים ממנו מסתמא כבר תיקנו הכל ולכך מתו דלא הי' להם עוד מה לעשות בזה העולם אבל אם הי' להם בנים היו צריכין שפיר לחיות בשביל בניהם לגדלם ולא היו מתים: ולקחת חמשת חמשת שקלים וגו' ביו"ד סימן ש"ה מובא ברמ"א שיטת הריב"ש דאין פודין ע"י שליח והקשו עליו ממס' בכורות נו"ן דר' אשי שדר לי' שבסר זוזי לר' אחא ברי' דרבינא בפדה"ב, ובח"ס יור"ד סי' רצ"ז מתרץ דכ"ע מודים דיכול לשלוח המעות ע"י אחר לכהן דאפי' מניחו על הקוף ומשלחו לכהן ומודיעו ששילח לפדיון יוצא מה"ת, וענין שליחות בפה"ב דלא מהני היינו שנותן ממון של עצמו ואין מזכה לאב אלא רוצה