זקן אהרן (קורץ) רלב

נגד היצה"ר שיהי' יכולין לעשות הנשמה לך והגוף שלך. ומעתה שפיר יובן דברי ר' חנינא ב"פ שאמר אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו אתם עושים את עצמיכם, אע"ג שאני עוזר אתכם נגד היצה"ר דאלמלא עזרו לא יכול לו מכ"מ מעלה אני עליכם כאלו אתם עושים את עצמיכם: תשמרו ועשיתם אתם בס' תיבת גומא מהפמ"ג כתב וז"ל בק"א יפה כתב הלומד שלא לעשות נח לו שלא נברא כתב ז"ל המעשה לתקן הגוף שהשכל משכיל י"ה מקודם, וצ"ע לי דמשמע שאין הגוף זוכה כ"א בעשיית המצות שאיברי הגוף הם כלי המעשה והא בלימוד התורה יזוכך הגוף מאוד כתיק של ספרים ושפתותם דובבות בקבר כו' ועיי"ש, ונלפענ"ד די"ל כבעל ק"א יפה דע"י הלימוד יזוכך רק הנשמה והגוף יזוכך רק ע"י המצות ומע"ט אם הלימוד הוא ביגיעה ועמל אז נחשב העמל והיגיעה כמעשה ונזדכך בהלימוד שניהם הנשמה עם הגוף, והגוף נזדכך מחומר לצורה אבל כשלומד שלא ביגיעה או במחשבה אז מועלת רק להנשמה בלבד ולא לגוף - וי"ל דהא דהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה כוונתו הי' רק על התורה בלבד אבל לא על כל המצות ומע"ט שבה, דקיום המצות ומע"ט לזכך הגוף לא רצה ליתן להם דעיקר התורה והמצות לישראל נאמרו, רק רצה ליתן להם התורה לזכך נשמותיהם כי שלשה שותפין יש באדם ורצה ליתן להם התורה לתקן החלק אלקי שהוא חלק הקב"ה אבל חלק אביו ואמו שהיא הגוף לא יתוקן אצל הנכרי אף בקבלת התורה, ולא יעמדו בתחה"מ אפי' אם קבלו את התורה ואע"ג דגם בהתורה אם לומד ביגיעה ועמל ע"כ דמזכך גם להגוף כנ"ל, אבל עכו"ם אין דרכו ללמוד ביגיעה אבל לישראל רצה הקב"ה ליתן להם התורה עם המצות ומע"ט שבה לזכך גם את גופם ולעשות מחומר צורה, כן נזכה לתיקון השלם ולתקן כה"י אשר אנו חיים על האדמה ונזכה לבגצ"מ ולתחה"מ במהרה אמן: ורדפו מכם חמשה מאה פירש"י מן החלשים שבכם כו' ועיין בבעה"ט ולפענ"ד נראה דמרמז בתיבת חמשה כי חמשה נוטריקון "ה' מן חלשים שבכם": וכל מעשר בקר וצאן וגו' לא יגאל כתב הרמב"ם בהל' מעשר שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמו מוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח ע"כ, הקשה בלח"מ הא בתמורה מקשה לאביי דס"ל כמדא"ר ל"ת אע"מ ממעשר שני, וקשה אדרבה תיקשי לרבא דס"ל דל"מ ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אמאי לא לקי כאן וע"כ דלרבא לוקין וכס' התוס' שם דלרבא לוקין, והמשל"מ הקשה מזבחים ט' דמבואר דלוקין, ונלפענ"ד דבתמורה ו' ובתוס' הקשה הר' ברוך אמאי לא קאמר דפליגי בהכי בפדה בכור או מעשר וחרמים דלכ"ע לא מהני דלאביי לא לקי משום דלא מהני ולרבא לקי דעבר אמימרא דרחמנא ע"כ, וקשה לי איך נימא דלרבא לוקה הא הוי לשאב"מ ואין לומר דנתינת מעות לכהן חשוב כמעשה, תינח בבכור וחרמים אבל מעשר דליכא שוב נתינה ויותר קשה לס' הרהמ"ח דכל לאו שאפשר לעבור בלי שום מעשה אף בעשה מעשה אין לוקין. א"כ משכחת בבכור נמי בלי שום מעשה וכגון שהי' לו ממון אצל הכהן בהלואה או פקדון ופודה בעד ממון זה ול"ה שום מעשה, גם בעבר ע"י מעשה הי' צ"ל דאינו לוקה וכה"ג הקשה המנחת חינוך על הרמב"ם בקנה חמץ: אמנם י"ל עפי"מ שהעלה הפר"ד ותפארת יוסף בהגהת דשס' ווילנא דהא דפליגי אביי ורבא לענין כל מילתא פליגי בפלוגתא דר"י ור"ל לענין לשאב"מ, דאביי ס"ל מהני סובר לשאב"מ אין לוקין ולכן סובר מהני דאי כ"מ אמאי לקי הא לא עשה כלום והוי לשאב"מ אבל רבא סובר לשאב"מ לוקין ולכך סובר ל"מ ואעפ"כ לקי כיון דעבר אמימרא דרחמנא ולפי"ז מיושב קושייתנו הנ"ל מש"ה לרבא לוקה אע"ג דמשכחת לה עבירת הלאו בלי שום מעשה והוי כלאו שאב"מ דהא רבא לשיטתי' ס"ל בכ"מ לשאב"מ לוקין, והנה במס' תמורה א"ל ר' יוחנן לתנא לא תותני מימר דבדיבורא איתעביד מעשה פירש"י דנעשה מחולין קדשים, ואמרתי זה זמן כביר דר"י עם התנא פליגי בס' הרהמ"ח ודעימי' דר"י ס"ל בתמורה דביחיד נעשה מחולין קדשים מיקרי מעשה, ולכך גם בצבור אע"ג דלא הוי מעשה דהא בצבור לא מהני תמורה מכ"מ לוקה כיון דמשכחת לה במעשה ביחיד ולכך גם בצבור