זקן אהרן (קורץ) רל

ושבע שנים שכבשו ושבע שנים שחלקו הי' שתי שמיטות ואחר התחילו השש שנים לזרוע ועשאו שפיר שמיטה בשביעית והי' החשבון מכיוון בשביעית של ד' והבן. וזה שאמר הכתוב כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם תדעו ושבתה הארץ שבת לד' כי תחול אז שמיטת ד' וע"כ תדעו כי מאז שש שנים תזרע שדך וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ שבת לד' היינו שהשבתון לארץ תהי' במכיון בזמן שבת לד': ושבתה הארץ שבת לד' פירש"י לשם ד' והקשה הרמב"ן הלא כל השבתות ומועדים לשם ד' הן ומכ"מ לא נאמר באחד מהם לד' ע"כ, ונלפענ"ד דהנה אם שובת בשביעית תזרע ותאסוף שש שנים זה אחר זה ולא יצטרך להניח בורה באחד משני השש, ויותר מזה דבשנה ששית נתברך לשלש שנים ופעמים לד' שנים כגון בשנת היובל והרי כל אחד בעיניו יראה נס מפליא מאוד דאיך בשנה הששית שזרע כל השש שנים מתחלה, ומכ"מ הי' הברכה בששית על שלש שנים ובשנה הראשונה של אחר השמיטה שהי' השדה בורה בשביעית ומכ"מ לא עשתה יותר רק כמו כל הששה שנים, הרי הי' רואין דרק בשביל מצות השמיטה באה הברכה ולא מדרך הטבע ולכך שפיר כל אדם בניקל לשבות בשמיטה לשם ד' כי הכל רואין התגלות אלקים בארץ ישראל שיתראה גודל החשיבות ומעלת א"י. מכל הארצות שבכל הארצות מוכרחים להניח השדה בורה במשך ששה שנים או שלשה שנים כדי שתזרע את חוקה אבל בארץ ישראל בזכות מצות שמיטה תבא הברכה, ובזה יובן דלמה החמירה התורה בעין השמיטה שנגלו מארצם כיון דע"י השמיטה תבא ברכת הארץ וניכר בזה חשיבות א"י אשר שפעת אלקים בה תמיד, אבל אם לא קיימו את השמטת הארץ והסיר ד' את עיניו להראות מעלת ארץ ישראל ע"כ תקיא הארץ את יושבי': ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח יש לדקדק שתי עשיית למה דהי' צ"ל ועשיתם את חקתי ואת משפטי וישבתם על הארץ לבטח. ונ"ל עפי"מ דאיתא דע"י לימוד. התורה יכולים לקיים כל התרי"ג מצות וא"כ יכולים לומר דא"צ לעשיית המצות, אמנם זה טעות דרק למי שהוא אונס וא"י לקיים המצוה שפיר נחשב לו בלימודו כאלו קיים המצוה אבל מי שלומד ואינו מקיים גם הלימוד לא נחשב לכלום דעיקר הלימוד הוא רק ע"מ לעשות, וזהו שאמר הכתוב ועשיתם את חקתי ואת משפטי היינו שלומד החקים והמשפטים וקרו לי' ועשיתם דהלימוד נחשב למעשה, רק בתנאי תשמרו ועשיתם אותם שישמור וימתין מתי תבא לידי ואקיימנה תשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר. (ועי' באוה"ח פ' בחקותי אופן י"ד ותבין): ונתנה הארץ פרי' ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עלי' פירש"י וישבתם לבטח שלא תדאגו בשנת בצורת ואכלתם לשובע פירש"י אף בתוך המעיים תהא בו ברכה ע"כ, מקשים המפורשים למה הקדים רש"י לפרש את המאוחר ונ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' יומא דסומא אין לו שבועה כי מראיית המאכל בא נמי השביעה גם מדרך הטבע דבשנת בצורת אכילה מרובה משנת זול דבשנת זול אוכלין מעט ושבע, ולפי"ז אם נתנה הארץ פרי' ויהי' שנת זול אז ואכלתם אפי' מעט הוי לשובע, ולפי"ז קשה ל"ל קרא ואכלתם לשובע דממילא יובן דשנת ברכה הוי שנת שובע דהא בהא תליא, ועוד יש להקשות דאם שבע ע"י אכילה מרובה הוא שבע זמן רב אבל אם שבע ע"י אכילת קומעא מחמת שרואה ברכה בביתו הרי לשעה מועטת שוב נעשה רעב, לזה מפרש רש"י ואכלתם לשובע אף בתוך המעיים תהא בו ברכה ויהי' כמו שבמעיים הי' אכילה מרובה ויהי' שבע לזמן ארוך והוי ברכה בתוך ברכה. האחת שהארץ תתן יבולה לרוב ושלא תחשוב דע"י ברכה זו לא יוכל לאכול הרבה דבמעט הוא שבע ושוב יצטרך בשעה מועטת לאכול שנית, ע"ז באה הברכה השנית דאף בתוך המעיים תהי' בו ברכה וכנ"ל, אבל עדיין י"ל הא דשנת ברכה הוא שנת שובע הוא דוקא בזמן שלא ידאגו על שני בצורת אבל אם ק"ו ידאגו על שני בצורת אז השנת ברכה אינה משביע כל כך. מש"ה שפיר מהפך פירש"י והקדים המאוחר שלא תדאגו בשנת בצורת ולכך ספיר