זקן אהרן (קורץ) רכט

מיתה זו שהוא בסמוכה, אלא לפי שבשעת גמ"ד צריכין העדים לומר בפירוש כמו ששמעו מפי המברך לפיכך סומכין ידיהם עליו לומר העון הזה שאתה גורם לנו עליך יהי' ע"כ, ומעתה גבי מקושש שפיר רצו לחייבו מיתה דגם העדים ידעו דחייב מיתה שפיר פרסמו הדברים שהמקושש חילל את השבת בפני משה ואהרן וכל העדה אבל במקלל י"ל דהעדים בעצמם הסתירו הדברים ולא רצו לפרסם הדבר עד שישאלו מקודם למשה רבינו מה לעשות אם לפרסם הדבר ולהביאו לידי מיתה או להשתיק מכל וכל, שנסתפקו אם רשאין להגיד עדותן משום שיצטרכו לומר בפירוש מה ששמעו מפי המברך ויחללו השם כמהו ומעתה י"ל דבזה גם משה רבינו הי' נסתפק אם יגידו עדותן או לאו והבן: פרשת בהר ושבתה הארץ שבת לד' נראה לי לפרש הענין השמיטה שהחמירה התורה דבעון השמיטה גלו מארץ ישראל, כי שנת השמיטה הוא התיקון של כל שבתות ומועדים של השש שנים כי שי"ב שבתים עם העבורים, ומועדים הם כולם מ"ב הרי ביחד שנ"ד ימים והם כולם ביחד שנה תמימה, וע"ז ניתן שנת השמיטה לתקן מה טעיות בשבתות השנים ומועדים, וזהו שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותי' דאם יקיים מצות השמיטה תרצה בזה כל שבתותי' של הששה שנים ודוק: ושבתה הארץ שבת לד' הקשה באור החיים וז"ל צריך לדעת מה הוא כוונת הכתוב במאמר זה אם על שנת השמיטה הרי הוא אומר בסמוך ובשנה השביעית שבת שבתון עכ"ל, ונלפענ"ד דאי לאו האי קרא הו"א דכל אחד ואחד יכול לעשות השמיטה באיזו שנה שירצה, והיינו אם זרע שש שנים ואסף התבואה כמו שכתב בתורה שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך אז ובשנה השביעית שבת שבתון. ואם אחד לא יזרע תיכף רק בשנה אח"כ יעשה שנת השמיטה בשנת השביעית שלו, ע"כ אמרה התורה מקודם בלשון רבים כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לד' שכולם צריכין לשבות בשנה השביעית בזמן אחד, אבל אם אחד הניח שדהו בורה שתי שנים ואח"כ זרע שש שנים אין השביעית שלו שמטה רק תיכף כשבאו לארץ מאז הוא החשבון לזרוע שש שנים ואח"כ השביעית הוא שנת השמיטה לכל העולם ביחד והטעם כי השמיטה בשנה השביעית דייקי הוא עדות לד' דבששת ימים עשה את השמים ואת הארץ וישבות ביום השביעי, וכשהשמיטה הוא בזמן אחד אז ניכר שהכלל ישראל מעידין על השבת אבל אם כל אחד יעשה השמיטה בשנה השביעית שלו לא יהי' ניכר שהוא משום עדות לד' על השבת והבן, וכמו דבששת ימי המעשה דכתיב נמי ששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי שבת צריכין כל ישראל דייקי לעבוד הששת ימים ולשבות כולם ביום השבת. ואין עושין יום השבת כל אחד ביום השביעי שלו שיעבוד בכל שבת ויעשה שבת שלו ביום ב' או ביום ג' רק דבעי כולם לשבות ביום השביעי דייקי, כמו כן בשמיטה, ובזה שפיר מובן דברי פירש"י שבת לד' פירש"י לשם ד' כשם שנאמר בשבת בראשית דבשמיטה בעי לשם ד' והיינו להעיד בבריאת שמים וארץ ולכך בעי כולם לעשות שביתה בשנת השמיטה בזמן אחד כמו בשבת בראשית והבן. ב) עוד יש לתרץ למה נאמר הקרא ושבתה הארץ שבת לד' עפי"מ שיש להתעורר כי ידוע דחשבינן חשבון שמיטות ויובלות מיום בריאות העולם וא"כ איך אומר הכתוב כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ. שש שנים תזרע שדך כו' ובשנה השביעית שבת שבתון תלה השמיטה בביאתם לארץ. וקשה תינח אם יבאו בשמיטת העולם ויתחילו השש שנים לעבוד בשדה בשנה שלאחריו או שיבאו בשנה הראשונה של שמיטה ויתחילו תיכף לעבוד השש שנים שפיר תהי' השנה שביעית שלהם בשביעית של עולם, אבל אם יבואו בשנה ב' או ג' של שמטה ויתחילו השש שנים לעבוד ולעשות שמיטה בשביעית אין שביעית שלהם בשביעית של עולם. ע"כ נ"ל דבאמת לא נכנסו ישראל לארץ אלא עפ"י הדביר ומסתמא הי' הזמן מכיוון לשביעית ויובלות שלמעלה והבן. ואפשר דביאתם לארץ הי' באמת בשמיטה