זקן אהרן (קורץ) כג

שבתורה אפילו איסורים שהם אסור בהנאה מכ"מ בנגיעה כולם מותרים, אך י"ל עפי"מ דאיתא ביו"ד סי' קי"ז בטו"ז דכל דבר שנאמר בפירוש היתר בתורה, אין החכמים יכולין לאסרן, וכיון דאכילת כל עץ הגן נאמר בפירוש היתר מפי הקב"ה שאמר מכל עץ הגן אכל תאכל מש"ה לא הי' יכול אדה"ר לעשות בזה הרחקה לאסור כל פירות הגן מש"ה שפיר הוכרח אדה"ר לעשות הרחקה לעהד"ע גופי' ולאסור בו נגיעה אטו אכילה והבן. ובזה מיושב שפיר קושית הברכת שמואל הנ"ל דמש"ה הוצרך הקב"ה לומר לו בפירוש מכל עץ הגן אכל תאכל בכדי שלא יעשה אדה"ר הרחקה לאסור על עצמו שאר פירות באכילה בשביל הרחקה לעהד"ע וכנ"ל ודוק: ואם נאמר כהנחה זו, דלכך אמר הקב"ה לאדם מכל עץ הגן אכל תאכל בדי שלא יעשה בזה ההרחקה לאסור אכילת כל עץ הגן, א"כ נשמע מזה דהרצון של הקב"ה הי' באמת שיעשה אדה"ר הרחקה לעהד"ע, רק סתם עליו הדרך שלא יעשה הרחקה באכילת שאר פירות, וע"כ יעשה לעצמו הרחקה השנית הנ"ל נגיעה אטו אכילה, ומעתה מדאמר הקב"ה מכל עץ הגן אבל תאכל דמיותר כנ"ל, ע"כ נשמע דהרצון של הקב"ה הי' שיעשה אדה"ר הרחקת נגיעה אטו אכילה וכנ"ל, א"כ במילא נשמע דגם הנגיעה אסור מד"ת, ואע"ג דאינו אלא גזירה. מכ"מ מצינו גם גזירה מה"ת, כדאיתא בהר"ן ריש מס' פסחים דהלאו דבל יראה הוא גזירה אטו אכילה, ומכ"מ חייב מלקות על ב"י מה"ת, וכדאיתא בגמ' ופוסקים דקנה חמץ בפסח לוקה: ולפי"ז שפיר יתורץ קושית הברכת שמואל השנית שמקשה מה הי' ערמומיותו של הנחש וכי ידע שתשיב לה חוה מאיסור נגיעה ע"כ, ובדברינו הנ"ל יובן. שפיר ערמומיותו של הנחש, ששאל לחוה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן, דלכאורה הי' הנחש צריך לומר להיפך אף מכל עץ הגן אמר אלקים לא תאכלו וכמובן - ובדרכנו הנ"ל מיושב שפיר דכך אמר הנחש לחוה אף כי אמר אלקים לא תאכלו היינו מעהד"ע, הי' באפשר לאסור מטעם הרחקה גם מכל עץ הגן והנחש הי' יודע שתשיב לה האמת כי אדרבה הקב"ה אמר בפירוש מכל עץ הגן אכל תאכלו, בכדי שלא נוכל לעשות הרחקה לאסור מכל עץ הגן. וסתם בפניהם את הדרך מההרחקה זו. וע"כ דרצון הקב"ה לעשות הרחקה השנית לאסור נגיעה, וא"כ ע"כ דנגיעה ג"כ אסור מה"ת, כיון דנאסר בדיוקא בפירוש מפי הקב"ה וכנ"ל ולפי"ז ע"כ דגם בנגיעה חייב מיתה דהא קיימ"ל בב"נ אזהרתן זו מיתתן, וע"י שאלת הנחש שפיר השיבה חוה והוסיפה נגיעה דאסור מה"ת מטעם הרחקה כערמומיותו של הנחש, ולכך שפיר דחפה הנחש ואמר לה כשם שאין אתה מת בנגיעה כך אין אתה מת באכילה והבן: והנחש אמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון יש לדקדק בציווי הקב"ה לאדם נאמר מכל עץ הגן ולא נזכר פרי גם בשאלת הנחש לחוה לא הזכיר רק עץ ולמה שינתה חוה בתשובתה לנחש ואמרה מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן כו' והנלפענ"ד דבאמת הנחש שאמר בלשונו אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן, יש להקשות למה הפך דברי אלקים חיים ולומר לא תאכלו מכל עץ הגן, וכבר העיר בזה בס' ברכת שמואל הנ"ל אך י"ל דלעיל בפסוק עץ פרי פירש"י שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן אלא ותוציא הארץ עץ עושה פרי ולא עץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ע"כ: ומעתה שפיר י"ל דקשיא לי' להנחש בדברי הקב"ה שאמר מכל עץ עץ הגן אכל תאכלו, הא העצים אינם ראוין לאכילה לאחר ששינתה האדמה וע"כ אמר הנחש כאשר ראה אותם לאדם וחוה אוכלין מכל פירות הגן שאל למה אין אתם אוכלין גם מהעצים, וכי גם העצים מכל עץ הגן אמר הקב"ה לא תאכלו הא העצים אינן ראוין לאכילה, ולמה הוצרך לאוסרן, ואם תשיב האשה