זקן אהרן (קורץ) רכו

שפיר דשפיר צריך קרא בפסח דמומר לא יאכל בו דאז שפיר יליף מק"ו דגם בסוכה אסור לכנוס, אבל אי לא נכתב קרא במומר דאסור בפסח רק הי' אמרינן דאסור מטעם טריפה שפיר הי' אמרינן דמומר מותר לכנוס בסוכה והבן - (א"ה אכן כל ההערה של הרה"ג הנ"ל נפלאה, שאפי' לשי' בע"מ מאמר ח"ג פס"א שהביא פסקתא עה"פ וכל רמש אשר הוא חי לאפוקי נבילה, א"כ נבילה אסורה לב"נ- אבל בספק אליבא דכ"ע לב"נ לא מחמרי', ובפרט שהכתוב התיר להם בפי', מכל חי לאכול, ואי מספק אסור אין יכולין לאכול כל חי וחוץ מזה לאחר מות, איכא שוב מאכ"מ דלישראל שרי וכו', ויותר מזה מבואר בתוס' ע"ז דף ו' ד"ה תמים דאפי' לגבוה ב"נ לא נאסר רק מטריפות הגלוי וניכר, דשבסתר לא הי' יכול להבחין ע"ש (וע"כ דבריו המה רחוקים תמוהים ותבין): כל האזרח בישראל פירש"י לרבות הגרים ותמוה למה הוצרך רבוי מיוחדת לגרים להתחייב בסוכה יותר מכל התרי"ג מצות שבתורה כיון שנתגייר הרי הוא ישראל גמור וחייב בכל המצות, ונ"ל עפי"מ שהבאתי לעיל בשם האזולאי דהערב רב לא היו הולכים בתוך הענני כבוד א"כ הו"א דכמו דהערב רב לא היו נכנסין בענני כבוד כמ"כ נמי גרים לא יכנסו בסוכה רק בניהם או בני בניהם שיהיו דמי לאזרח אבל גרים בעצמן לא מש"ה שפיר הוצרך לרבות הגרים וזה שפירש"י להלן כי בסכות הושבתי ענני כבוד ודוק: מס' סוכה ל"א האי סבתא צווחה קמי' דר' נחמן ריש גלותא וכלהו רבנן בסוכה גזולה יתבו לא אשגח בה, צווחה איתתא דאבי' הוי לי' שי"ח עבדים צווחה קמך ולח אשגחת בה אמר פעותא הוא דא אין לה אלא דמי עצים בלבד ע"כ, נשאלתי דלמה לא אשגח בה ר"נ והרי צווחה לר"נ שיפסוק לה הדין תורה מה שגזלוהו ממנה, אמנם צ"ל דכבר פסק לה את הדין לשלם לה דמי עצים ולא רצתה רק עצים גופייהו ואע"ג שיש תקנת מריש לא רצתה לקבל על עצמה התקנת מריש, באמרה כי התקנת מריש לא הי' רק מפני השבים ולכך נאה התקנה בפני אנשים פשוטים אבל לא בפני הריש גלותא וכלהו רבנן, ולכך דקדקה ואמרה ריש גלותא וכלהו רבנן כו' והבן, עוד י"ל כיון דרק מפני השבים תקנו וא"כ שייך זאת בבנין הבית דע"י החסרון והיזק הבית שיצטרך לסתור הבנין ע"י המריש לא יעשה תשובה, אבל בסוכה דל"ה רק לצאת בו מצות סוכה למה צריך לתקנה כיון דבסוכה גזולה אינו יוצא למה לא יחזיר העצים גופייהו אבל ר"כ סובר דהתקנה היתה כן מתחלה על כל הדברים ועל כל העולם ואין חילוק בין רבנן לאנשים פשוטים או דבר רשות לדבר מצוה משום דאי לא הא לא קיימא הא והבן. ובפשטות אמרתי דמסתמא לא צווחה ביו"ט דלאו זמן דינא ורק בחוה"מ וראה ר"נ דהאיתתא הוא רק קנטרנית וצעקנית, דלולא זאת היתה צריכה תיכף בשתיקה לבא לפני ר"נ ולספר לו שהעבדים מריש גלותא גזלו ממנה העצי סוכה והי' עושה לה משפט בעוד שהי' עדיין זמן לקנות עצים מאיש אחר ולעמוד סוכה אחרת והיא לא עשתה כן רק באתה בתוך ימי הסוכות וכוונתה לבזות הריש גלותא וכלהו רבנן ע"כ שפיר קרא אותה פעיתא ולא רצה לדבר עמה: ב) צווחה איתתא דאבי' הו"ל שי"ח עבדים קמך ולא אשגחת בה וקשה וכי בשביל זה צריך לענות על צעקתה על היות לאבי' היינו אברהם אבינו שי"ח עבדים, ועוד הרי איכא למ"ד בגמ' דלא הי' רק אליעזר וגימט' שי"ח וא"כ אינה משבחת לאבי' רק לעבד של אבי' ובשביל שהי' לאבי' עבד יקר כזה אין שום שכל שיצטרך ר"נ להשיב לה, ובפשטות י"ל כוונתה מעלת אליעזר שהי' רק עבד אבי' וזכה שהלכו עמו מלאכים והלך בקפיצות הדרך כידוע ואיך אני מזרע אברהם בעצמו ולא תשגיח על צעקתי: ג) איתא ביוצר לסכות יום א' שלא לערב שמחת יוה"כ בשמחת סכות נתן ארבעה ימים גבול שוחה ועיין במפרש שוחה מלשון ענפים דהוא עצים לסכך הסוכה ואינו מובן, ונ"ל עפי"מ שהבאתי לעיל בד"ה בסכות תשבו שני טעמים על הא דערל אסור לכנוס בסוכה עפ"י דברי האזולאי דלכך עושין בסוכה זכר לענני כבוד ולמה אין עושין זכר למן והבאר משום דענני כבוד ל"ה רק לישראל