זקן אהרן (קורץ) רכה

לנו במדבר הבאר והמן, ותירץ דהבאר והמן גם לערב רב ניתנו אבל ענני כבוד הי' רק לישראל והערב רב הלכו חוץ לענני כבוד, והטעם דענני כבוד כשרביטו של מלך דגם הקב"ה הולך בענני כבוד ולכך ישראל נקראו בנים למקום מותר לשמש בשרביטו של מלך, אבל עבד אם משתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה ולכך אין עושין זכר רק לענני כבוד שהי' רק לישראל עכ"ד, ועפי"ז שפיר יובן הטעם דאסור לעכו"ם ליכנס לסוכה דהוא זכר לענני כבוד דהוי שרביטו של מלך וכנ"ל - ועפי"ז יובן מדרש פליאה איוב הי' קורא תגר על היסורין עד שהראה לו הקב"ה ג' דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח, עפי"מ דאיתא בגמ' דמעשה השטן שקטרג על איוב הי' בר"ה שרצה לקטרג על ישראל ונתן הקב"ה את איוב בידו לעזוב את ישראל והי' קשיא לי' לאיוב שהי' באמת צדיק כמש"כ איוב הי' תם וישר למה הוא ניתן תמורת ישראל ובהנ"ל מיושב שפיר דאיוב הי' בגדר עבד למקום שהי' מחסידי אומה"ע ומדרך העולם שנותן אדם נפש עבדו הטוב בעבור בנו אע"פ שאינו טוב, אבל כ"ז אם ישראל נקראו בנים ולכך קודם שידע איוב דישראל נקרא בנים הי' קורא תגר והראה לו הקב"ה את דפנות הסוכה שהוא זכר לענני כבוד ונשמע דישראל נקראו בנים למקום שוב לא הי' קורא תגר, וי"ל עוד הא דמסיים המדרש שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דלפי הפשוט הי' צריך ד' דפנות רק הללמ"מ דסגי בשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח שהעתיק הקב"ה סודו עמהם לגלות להם התורה שבע"פ דרק לישראל בניו גילה סודו איך להשתמש בשרביטו והבן - ובדברי המעשה אורג שנסתפק אם מזמנין עכו"ם לאכול כביצה פח בסוכה אם עוברין בלאו דלפעלת"מ יעיין בדברינו לעיל בפ' בא לענין הלאו דכל ערל לא יאכל בו אם קאי על האוכל או על המאכיל ושם הבאתי אשלי רברבי דפליגי בזה וה"ה לענין זה והבן: עוד י"ל טעם אחר שאסור עכו"ם ליכנס לסוכה עפי"מ דאיתא בגמ' הטעם ששיבר משה רבינו את הלוחות דדרש ק"ו מפסח, דאינו אלא מצוה אחת מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו הלוחות שהוא כל התורה וישראל עשאו את העגל אינו דין שאינם ראוין לקבלת התורה והקב"ה הסכים לו ואמר יישר כוחך ששיברת, ומעתה עפי"מ שהבאתי דמצות סוכה שקולה ככל המצות איכא נמי ק"ו מפסח דערל לא יכנס לסוכה והבן, והנה לפי"ז נצטרך לומר דגם ישראל מומר אסור ליכנס לסוכה דהא גם ישראל מומר אסור בפסח ואיכא ק"ו סוכה מפסח. אך תקשה דלפי"ז נימא דישראל מומר יהי' אסור גם בשמירת שבת דהא גם בשבת אמרינן דשקולה ככל התורה והרי לא מצינו רק עכו"ם ששבת חייב מיתה אבל לא בישראל מומר, אך י"ל דלק"מ (עפי"מ דאיתא בגמ' כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז וכו' מוחלין לו וכו' ע"ש, א"כ שפיר אם שמר שבת כהלכתו שוב לא הוי מומר, משא"כ במצוות סוכה, אפי' כשקיים מצות סוכה, ע"מ מומר הוי) וא"כ שפיר י"ל כדברינו הנ"ל דישראל מומר אסור לכנוס לסוכה מק"ו הנ"ל כמו עכו"ם והבן. והנה בליל אחרון של פסח שמעתי מפי הרהגה"צ האבדק"ק מאדין שליט"א שהעיר בדבר יקר מה שאמרה התורה כל בן נכר לא יאכל בו דישראל מומר אסור בפסח די"ל הטעם משום איסור טריפה, עפי"מ דילפינן מפסח דאזלינן בתר רובא משום דניחוש דלמא ניקב קרום של מוח ואין יכול לבדוק דהא אסור לשבור עצם שיש בו מוח דכתיב ועצם לא תשברו בו, וא"כ כ"ז לישראל דאזלינן בתר רובא שפיר מותר באכילת הפסח ולא חייש דלמא טריפה אבל בישראל מומר להפוסקים דס"ל דהוי כעכו"ם וא"כ לא אזלינן בי' בתר רובא (כמ"ש (כמש"כ הפרמ"ג אצל ב"נ) א"כ אסור בפסח משום ספק טריפה דלמא ניקב קרום של מוח עכ"ד ודפח"ח, אבל ע"ז הקשיתי מדברי הגמ' הנ"ל דיליף ק"ו לשבירת הלוחות מקרבן פסח ואם נימא דקרבן פסח שאסור בישראל מומר הוא מטעם טריפה, א"כ איתרע הק"ו דמה לפסח שאסור במומר משום דחיישינן לטריפה משא"כ בלוחות, אפס בני היקר החריף כמוה' יעקב נרי' אמר דעכ"פ יש להעיר בדרך קושיא על התורה דלמה צריך קרא בישראל מומר דכל בן נכר לא יאכל בו, הלא בלא"ה אסור מומר באכילת הפסח מטעם טריפה וכנ"ל והוא קושיא נאה עפ"י דברי שניהם יחיו. אולם עפ"י דברינו הנ"ל דילפינן קיו מפסח דמומר וערל לא יכנסו לסוכה מיושב