זקן אהרן (קורץ) רכג

עובד השם כרצונו וכמובן, ולכך שפיר התרגום יוב"ע שמפרש ואשוי אנא פנוייתא כפירש"י שפונה מעסקיו י"ל דסובר כמ"ד דשורף את הבן דמגרע עסקיו של הקב"ה, ולכך מדה כנגד מדה הקב"ה פונה מעסקיו ועוסק בו, אבל התרגום אונקלוס י"ל דסובר כמ"ד העברה בעלמא ולא מגרע עסקיו של הקב"ה רק שעושה העברת המולך וע"כ שפיר מפרש רוגזי. אך לפי"ז יתעורר קושיא וסתירה בדברי פירש"י שמפרש שמעבירין בשני מדורות וא"כ משמע דאין שורפין אותו ומכ"מ מפרש לשון פנאי כתרגום יוב"ע ובהכרח דע"כ כוונת רש"י במאי שמפרש שמעבירין יסבור כדברי הרמב"ן דגם במעבירין בשני מדורות מפרש דנשרף: ואיש אשר ינאף אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו יש לדקדק כל הכתוב הוא כפל לשון ובפירש"י מפרש איש פרט לאשת קטן אשת רעהו פרט לאשת עבו"כ ומיושב שפיר, מכ"מ אם קרא השני לא אתי רק בשביל תיבת רעהו למעט אשת עכו"ם הוא תמוה להאריך כפל לשון בשביל תיבה אחת ועוד הלא הי' יכול לומר בפסוק ראשון גם תיבת רעהו, אמנם נ"ל עפי"ד הטו"ז יו"ד סי' צ"ט ס"ק ט' בשם המהרי"ק דאע"ג דבכ"מ קיימ"ל אומר מותר אנוס הוא מכ"מ באשה שסברה שמותר לזנות אסורה לבעלה דלא כתיב ומעלה בד' רק ומעלה באשה, וא"כ אע"ג דלא יודעת אם יש איסור בדבר מכ"מ הרי נגד בעלה יודעת שמועלת בו ולכן שפיר נאסרת, אך אי משום זה הו"א דהיכי אמרינן דנקראת מועלת בבעלה במקום שהבעל נקי מחטא כזה שהבעל אין מועל באשה לנאף עם אחרת אז שפיר מצד הסברא גם האשה אינה צריכה למעול בבעלה, אבל אם בעלה מועל בה מתחלה שנואף עם אשת רעהו הו"א דאשתו לא נקראת מועלת בבעלה כיון דהוא מעל בה מתחלה ועי"ז סברה שגם היא מותרת למעול בו, קמ"ל הקרא ואיש אשר ינאף את אשת איש היינו אפי' עם אשה כזו אשר בעלה ינאף את אשת רעהו, והו"א דלא נקראת מועלת בבעלה מכ"מ מות יומת הנואף והנואפת והבן: פרשת אמור אשר יהי' בו מום לא יקרב וכו' הקשו בעתוס' וז"ל תימא אמאי מצרכינן בקידושין ס"ו קרא הנני נותן לו את בריתי שלום לומר כשהוא שלם ולא כשהוא חסר תיפוק לי' מהכא וצ"ע עכ"ל, והנה ראיתי במס' קידושין שפירש"י וז"ל ובע"מ דעבודתו פסילה מנ"ל אם עבד בשוגג דאלו במזיד כתיב אך אל הפרכת לא יבא וגומר ולא יחלל את מקדשי, אלא עבד בלא ידיעה מנ"ל דלא מכשרינן לי' מהאי קרא והיתה לו ולזרעו אחריו עכ"ל, והיינו משום דקיימ"ל דבן גרושה או בן חליצה שעבד עבודתו כשרה דיליף מקרא והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול, והו"א דגם בע"מ יליף לה מהאי קרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דיהא כשר ולכך הוצרך לילף מקרא את בריתי שלם דפסול אפי' בדיעבד בשוגג והבן, א"כ לפ"ז מיושב קושית בעתוס' דהקרא אצטריך על שוגג שעבד דהו"א דבדיעבד עבודתו כשרה כמו בן גרושה וחליצה שעבד דכשר מקרא והיתה לו וכנ"ל, והך קרא אשר יהי' בו מום לא יקרב קאי על מזיד וכמו שפירש"י: אפס הא דרש"י לא מביא הך קרא אשר יהי' בו מום לא יקרב רק את קרא השני אל הפרכת לא יבא הוא תמוה דלמה לא מביא הקרא אשר יהי' בו מום לא יקרב הראשון שבפרשה וכמו שבאמת כן מקשה הבעתוס' כאן מקרא הראשון, אך לתרץ זה י"ל עפ"י הכלל המסור בידינו דבקדשים צריכין שנה עליו הכתוב לעכב ולכך מביא רש"י הקרא השני שבא לעכב ופסול גם בדיעבד דמקרא הראשון הי"א דבדיעבד כשר והבן. אולם דברינו אלה הוא רק לפירש"י לשיטתו דמפרש אך אל הפרכת להזות שבע הזיות שעל הפרכת דמפרש לה נמי לענין עבודה ולכך שפיר י"ל דבא לעכב ופסול גם בדיעבד, אבל לפי"מ שראיתי במצות השם דהרמב"ם מפרש הקרא אל הפרכת לא יבא לבע"מ שעבר ונכנס אע"ג דלא עבד לוקה, א"כ לפירש הרמב"ם לא שנה עליו הכתוב לעכב דהא אצטריך למלקות גם על