זקן אהרן (קורץ) רכב

אמנם נ"ל בהקדם להבין הטעם פלוגתא דאביי ורבא דלמה ח"א העברה בעלמא וח"א שריפה ממש, דהנה העולם תמהו דלמה תלינן נסיון של העקידה באברהם אבינו ולא ביצחק שהי' אז בן ל"ז שנים והי' בכחו לעכב וקיים בלב ונפש הציווי של הקב"ה ולמה לא תלינן הנסיון יותר ביצחק מאברהם, אמנם לדעתי י"ל דהרי באמת קשה למה גדול הנסיון של אברהם כ"כ עד שבזכותו גם היום כולנו מבקשים בזכותו של אברהם אבינו כמו שמתפללים כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כו' כן יכבשו רחמיך כו', והרי כמה אלפים מישראל ששחטו את בניהם ונשותיהם ואת עצמם בשביל קידוש שמו יתברך ולא מזכירין את שמם כלל, אמנם י"ל דלק"מ כיון דבאמת אברהם אבינו הי' אב לכולנו והוא הי' הראשון בנסיון והוא עשה דרך הקודש לבניו, ואיתא אצל ר' פנחס בן יאיר שבקע את המים שתי פעמים ואמרינן בגמ' כמה גדול כחו ממשה ואיתא הפירוש במפרשים שכחו הי' רק ממשה שהי' הראשון בבקיעת המים וע"כ גם ר' פנחס בן יאיר הי' יכול לעשות כן, ולפי"ז הכ"נ גם בכי ישראל הקדושים ששחטו בניהם וכו' הי' להם הכח הגדול הזה בירושה מאברהם אבינו שנטע הדרך הזה לדורות לבניו והבן, ומעתה מיושב ג"כ קושית המפרשים הנ"ל שלא תלינן הנסיון ביצחק רק באברהם דהא גם הנסיון להמית א"ע בשביל קידוש השי"ת כמו שעשה יצחק, ג"כ הי' הראשון אברהם בזה הדרך בנסיון הכבשן ולכך אין יצחק הראשון בזה רק אברהם ע"כ תלינן הכל באברהם אבינו והבן: והנה ידוע מה שכתב המהרש"א הטעם למה בישראל מחשבה טובה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף למעשה ובעכו"ם להיפך: דישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב שנולדו בקדושה כל מגמתם רק לעשות טוב וע"כ גם מחשבותיהם מצטרף למעשה אבל מחשבה רעה אין זה מחשבותיהם רק כח היצה"ר, אבל בעכו"ם שנולדו בטומאה ומחשבותיהם רק רע כל היום מצרפינן למעשה אבל לא מחשבה טובה כי אין זה מטבעם, והרי בכל הנסיונות של אברהם לא מצינו לשון נסיון רק בעקידת יצחק דכתיב והאלקים ניסה את אברהם, וע"כ דנסיון הזה הי' גדול מכולם וע"כ מקדושתו הוריש לישראל הכח לעבוד השי"ת בכל כחם ועומדים בנסיונות. ומעתה מיושב שפיר קושית המפרשים למה גדול עבירת המלך יותר מכל עבירות שבתורה כיון דע"י שנותן מזרעו למולך מחליש הכח הנסיון הגדול של אברהם אבינו שמה שאברהם אבינו עשה בכחו הגדול להקב"ה עושה זה לעבו"ז, ובזה מיושב נמי קושית החזקוני הנ"ל דמש"ה נחלש הכח של הכנס"י שמראה במעשיו ההיפך קדושת ישראל שירשו מאברהם, וע"י מעשיו שוב ח"ו ישראל אינן ראוין להצטרף מחשבותיהם הטובות למעשה ורק אדרבה מחשבות רעות למעשה וא"כ אין לך טומאה גדולה מזו, ובזה יובן נמי למה דוקא חייב מיתה רק בבנו משום דגם הנסיון הגדול של אברהם הי' רק בבנו ולכך נמי במולך שמגרע במעשיו המהופכים כחנו של אברהם בעי נמי בנו דוקא, ובזה יובן פלוגתא של אביי ורבא דמאן דס"ל דבעי שריפה דוקא משום דבעי דומיא לנסיון אברהם דכתיב והעלהו לעולה ועולה כולה כליל, אבל מ"ד השני סובר העברה בעלמא כיון דבאמת גם באברהם לא הי' רק העלאה בעלמא והרי הקב"ה בעצמו לא עלה על דעתו לשחוט את יצחק כדאיתא במדרש והעלהו ואסקיהו ולכך גם במולך גם בהעברה בעלמא חייבי: ואני אתן את פני באיש ההוא בתרגום אונקלוס מפרש ואשוי אנא ית רוגזי לשון אף וחימה ובתרגום יוב"ע מפרש ואשוי אנא פנוייתא הוא לשון פנאי וכמו שפירש"י פונה מכל עסקי, ולכאורה במאי פליגי שני התרגומים ואפשר לומר דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא דהנה באמת יש להבין למה החמיר הקב"ה כל כך בנותן מזרעו למולך שפונה מכל עסקיו ועוסק בו, אבל יובן עפי"מ דאיתא שאלה מטרנותא במאי עוסק הקב"ה מעת בריאת העולם ואמר לה מזווג זיווגים ונראה שמזווג זיווגים בכדי להוליד בנים וגם איתא דכל טיפה מביא המלאך לפני הקב"ה לגזור מה יהי' זכר או נקיבה חכם או טיפש, וא"כ זה שנותן מזרעו למולך ושרפו נותן מגרעות בעסקיו של הקב"ה שטרח הקב"ה בשבילו ובשביל בנו חנם ולכך הקב"ה פונה א"ע לו - אבל מדס"ל דמעביר אותו ברגלו והבן נשאר חי א"כ אינו מגרע עסקיו של הקב"ה כיון דהבן נשאר חי ויכול הבן להיות