זקן אהרן (קורץ) רכא

דא"כ אי' הבטחת הקב"ה ליתן הארץ אל בני ישראל, ועוד קשה מתחלה אמר דאם יטמאו ישראל את הארץ בכל אלה הארץ תקיא אותם ולהלן נאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבת ונכרתו משמע עונש כרת ולא הקאה, ונ"ל דבאמת אם היו ישראל בארמ"צ ד' מאות שנים היו העכו"ם צריכין לפנות את ארץ ישראל בין אם היו חוטאין העכו"ם או לא רק מאחר שיצאו ישראל לפני זמנם ולכך הוא דנשתלמו העכו"ם משום שהיו חוטאים, דהמסבב הסיבות הי' מסבב שני הזמנים זה בזה שהעכו"ם היו חוטאים וישראל יצאו לפני זמנם ופגעו הזמנים זה בזה דלעכו"ם נתמלאו סאתם בעת צאתם ממצרים, ומעתה מיושב נמי קושיא השניי' דכ"ז דיהי' לישראל הקאה רק באותו זמן שקודם הד' מאות שנים שישבו בארץ שלא להם, אבל לאחר שיגמר את הקץ בארץ דאז מצד הדין הארץ שלהם אע"ג דיחטאו לא יהי' להם הקאה רק יהיו מחויבין כרת וכנ"ל, ובפשטות נ"ל דהקאה לא נאמר רק כשיטמאו בכל התועבות כמש"כ אל תטמאו בכל אלה אבל להלן בכרת כאמר אשר יעשה מכל אלה משמע דאפי' באחת מאלה דלא תקיא הארץ אותם אבל עכ"פ יתחייבו כרת והבן. (א"ה כידוע דברי חכמז"ל דאין הצבור נכרתין, וכרת לא לא נאמר רק על היחיד וכלשון הכתיב אצל כרת בלשון יחיד. משא"כ ההקאה על הצבור נאמר ונכתב בלשון רבים א"כ יובן שפיר בפשיטות): פרשת קדושים והדרת פני זקן ויראת מאלקיך נלפענ"ד לפרש עפי"ד הגאון ר' שלמה קליגער זצ"ל בפירושו על לדוד אורי וישעי מפרש דברי הפייטן ומלאכים יחפזון כו' כי לא יזכו בעיניך בדין דאיזהו דין להמלאכים שאינן בני בחירה, עפי"ד הגמ' חגיגה במסתרים תבכה נפשי מפני גווה מפני גאותן של מלאכי השרת שאמרו מה אנוש בעת בריאות העולם, והיינו דאם המלאכים רואין שישראל חוטאין מטיחין דברים כלפי מעלה על שבראן לישראל וכשבא ר"ה מתפחדין המלאכים שמא יזכו ישראל בדין הרי טוב שבראן ויהיו נענשין על שאמרו מה אנוש אבל אם ישראל ח"ו אין זוכין בדין אז הם אין נענשין ומזה הדין הם יראים ולכך מתאמצין בר"ה לקטרג ח"ו על ישראל ע"כ, ועפי"ז אמרתי לפרש והדרת פני זקן אם תרצה להדר פני זקן זה הקב"ה דידוע מה דאיתא בספרים דבשעת הדין הקב"ה לובש בלבוש זקן היינו זקן ונשוא פנים, ועיין נמי בס' צמח צדיק מרבינו הקדוש הר"ר מענדעלי מוויזניצא זי"ע שמפרש ג"כ פני זקן הוא הקב"ה ועיי"ש, וע"ז אמר הכתוב והדרת פני זקן אם תרצה להדר את פני הקב"ה שלא יצטרך לבכות ע"י חטאתינו ממה שמטיחין המלאכים דבריהם כלפי מעלה, אז ויראת מאלקיך היינו שתהי' ירא חטא ולא יהי' להמלאכים שום פתחון פה להטיח דברים כלפי מעלה ודוק: איש איש אשר יתן מזרעו למלך מות יומת כו' ואני אתן את פני באיש ההוא כו' כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי בפירש"י טמא את מקדשי את כנסת ישראל והקשה במזרחי איך איש אחד אשר יחטא יטמא את כנסת ישראל, ועוד יש להקשות למה דוקא בחטא המולך מטמא את כנס"י יותר מחטא אחר, גם מקשים המפורשים למה חמיר יותר מכל עבירות שבתורה שנאמר במולך ואני אתן את פני כו' שפונה הקב"ה מכל עסקיו ועוסק בו, והנה בשפ"ח תירץ קושית המזרחי הנ"ל דע"י עבו"ז נסתלקה השכינה מן הארץ ובהסתלקות השכינה מן הארץ יבאו רוחות הטומאה בארץ וממילא יטמאו כל ישראל, אבל לפי דבריו כן הי' צריך להיות גם בשאר עובדי עבו"ז גם קשה למה דוקא מזרעו הוא דחייב מיתה ולא בזרע אחר, והנה לתרץ את כל הנך קושית נ"ל עפי"מ דאיתא בסנהדרין ס"ו בנותן מזרעו למלך פליגי אביי ורבא חדא שריפה ממש וח"א העברה בעלמא שמעבירין על גבי האש והילד נשאר חי ע"כ, והנה למדס"ל שריפה ממש יתורץ קושית המזרחי כיון דבמולך עובר שתי עבירות החמורות יחד עבו"ז ושפיכות דמים ולכך שפיר י"ל כסברת השפ"ח הנ"ל, והחמיר במולך יותר משאר עבו"ז כיון דבמולך איכא תרתי אבל למ"ד העברה בעלמא הי' במולך וכנ"ל א"כ למה חמיר מולך משאר עבו"ז