זקן אהרן (קורץ) רכ

בכל עבודה ועבודה שגמר וצריך ללבוש בגדים אחרים לעבודה אחרת דהא עבודת חוץ בבגדי זהב ועבודת פנים בבגדי לבן ולכך הוי כל עבודה עבודה חדשה ולכן צריך טבילה מחדש, דאע"ג דבכל יום ויום עושין כמה עבודות ע"י טבילה הראשונה בלחוד היינו דוקא בעבודת שווים במקום אחד ובאותם הבגדים, אבל הכא כשגמר עבודת חוץ פושט הבגדי זהב לובש בגדי לבן לעבודת פנים וכן כשגמר עבודת פנים פושט לבנים ולובש זהבים לעבודת חוץ, כ"כ הוי כל עבודה ועבודה עבודה חדשה שפיר צריך טבילה מחדש מש"ה אין חילוק בין פשיטת בגדי' זהב לפשיטת בגדי לבן. ואני המתקתי את דבריו עפי"מ דאיתא בגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וא"כ כיון שצריך לפשוט את הבגדי כהונה מעבודה לעבודה א"כ שעת פשיטתו יצא מדין כה"ג, וכשכובש מחדש הבג"כ השניים נעשה כה"ג מחדש ע"כ צריך טבילה מחדש ולכך שפיר דאין חילוק בין בגדי חוץ לבגדי פנים: ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה איתא בזוהר פ' אחרי ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעיי' לספרא ההוא שערא דרבו ביומא דאיהו מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא די בהון, דתנא ברזי דמסאבותא זוהמא דטופרין יתער זוהמי אחרו ובג"כ בעיין גניזא ומאן דאעבר לון לגמרו כאלו אתער חסד בעלמא עכ"ל ועיי"ש באריכות, וזה פעמים הרבה שנתווכחו אנשים מחוכמים על הנשים צדקניות החרדות בדבר ד' שמגלחות שערות ראשיהן ומטילין דופי במעשיהם הטובים כיון דממתני' ובגמ' משמע דכל הנשים הלכו בשערותיהן. אבל יש להנשים הצדקניות על מה שיסמוכו ודבר גדול עושין בזה עפי"ד הזוהר הקדוש שהחמיר בזה מאוד, דהשערות הגדילות בנידתן יש עליהון זוהמא ושורה עליהון כמה מיני זינין בישין וזוהמת הנחש וזוהמי דעליהון יתער זוהמי אחרי, כמו שהביא הזוהר ראי' לדבריו הראשונים שכולל מתחלה שניהם שערא וטופרא מהא דתנא ברזי דמסאביתא זוהמא דטופרין יתער זוהמי א חרי כמ"כ נמי בשערות הגדילות בנידתן ולכך בעא לספרא להון ועיי"ש, והנה לכאורה רק מעט מעט מה שמגדלת בימי טומאתן י"ל שלא יהיו סותרין הגמ' דידן עם דברי הזוהר הקדוש דיש לומר אפי' לדברי הזוהר דלא בעי לגלח רק מה שרבו בימי טומאתה, אבל מה שמגדלות בימי טהרתה אינה צריכה לגלחן והי' יכולין בימי הגמ' לעשות כמו שהיום עושות הנשים שאינן מגלחות כל שערותיהן, ומכ"מ הולכות בשערותיהן היינו מה שמגדלת בימי טהרתן, אולם כ"ז אם נאמר דשערות רבו מלעיל י"ל כדברינו הנ"ל משא"כ אם נאמר שרבו מתחת היינו בצד הבשר של הראש א"כ בעא לספרא הך שרבו לצד הבשר, וא"כ בעא לספרא לכלהון, וא"כ לפי"מ שמבעיא לי' במס' נזיר ל"ט ע"ב אם השער רבו מלעיל או מלתחת ומסיק שם דרבו מלתחת א"כ תקשה על הגמ' דידן איך היו הולכות הנשים בשערות ראשן שגדלו בימי טומאתן, ואין לומר דהגמ' סובר דרבו מלעיל כיון דבמס' נזיר מסיק דרבו מלתחת, אבל נ"ל די"ל דהגמ' דידן סובר דכמו דהמקוה מטהר את האשה מטומאת נידתה כמ"כ מטהר את השערות מזוהמא דבהון ומזינין בישין דעלייהון שע"י המקוה הולכין להם והבן, ובזה יתורץ על נכון מה דלכאורה קשה במס' נזיר הנ"ל דבעי שם בגמ' האי מזיא מלתחת רבי או מלעיל למאי נפ"מ לנזיר שגלחוהו לסטים וכו' וקשה לימא נפ"מ לענין שערות אשה בנדתה דאי נימא רבי מלעיל אינה צריכה לגלח רק מה שגידל בימי נדתה ולא כל השערות אבל אם רבו מלתחת צריכה לגלח את כל שערה, אמנם עפי"ד הנ"ל דהגמ' דידן סובר דהמקוה מטהר גם טומאת השערות וזינין בישין דעלייהון א"כ לא הוי שום נפ"מ לנדה דאינה צריכה גילוח כלל. (ועי' בזוה"ק נשא עה"פ מיין ושכר יזיר וז"ל הק' נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתייא לאזדווגא בדכורא מ"ש): אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם וכו' ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם ע"כ, משמע דלכך משלח הקב"ה את הגוים מלפני בני ישראל משום שנטמאו הגוים בכל אלה אבל אם לא היו נטמאו בכל אלה לא היו נשתלחין מפני בני ישראל, והוא תמוה