זקן אהרן (קורץ) ריח

לגלות קביעת מקום לישיבתו, והיינו שגם מקום ישיבתו שהוא ג"כ בכלל ד' אמותיו צריך להרחיק מן הד' אמות של המחנה ולפי"ז צריך המצורע להרחיק מן המחכה ח' אמות, ועפי"ז שפיר י"ל דבאמת המצורע הלך אל הכהן והכהן הלך אל המצורע והובא אל הכהן שהמצורע הולך ממקומו עד סוף ד' אמותיו שהוא הקצה של ד' אמות של המחנה וגם הכהן יצא אל מחוץ למחנה היינו שיצא נמי אל מחוץ למחנה היינו עד קצה הד' אמות של המחנה ואז יפגשו בהדדי ושם רואה הכהן את המצורע: זאת תהי' תורת המצורע בס' חנוכת התורה מביא מדרש וז"ל זאת תהי' תורת המצורע בהווייתו תהא וכתב ע"ז שהוא תמוה ועיי"ש, ונ"ל לפרש עפי"מ דאיתא בבעתוס' ושחט את הצפור האחת למה שוחט אחת ומשלח אחת לומר שאם יעשה תשובה אין הצרעת חוזרת עליו עכ"ל, ולפי"ז דקשיא רי' למדרש למה נאמ תהי' דהי' לו לומר זאת תורת המצורע וכן באמת מקשים כל המפורשים ובהנ"ל מיושב שפיר כיון דבאמת הכא מיירי כשנתרפא מצרעתו כמו שנאמר ביום טהרתו ולכן אמר תהי' בהווייתו תהא כדברי בעתוס' שאם יעשה תשובה אין הצרעת חוזרת עליו: והובא אל הכהן כתוב בבעתוס' וז"ל והובא אל הכהן קרי בי' והוא בא שאין לו מי שיביאנו שהכל בדלים ומתרחקין ממנו שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריהם דהא גם לפירושם שהוא בעצמו בא אל הכהן עכ"פ צריך לאיש זולתו שילך ויודיעו שהמצורע בא ביום טהרתו ורוצה להטהר דאל"כ מנאי ידע הכהן שילך אל מחוץ למחנה מאחר דהמצורע אסור לבא אל המחנה להכהן, ועוד הלא ע"כ אנו מוכרחין לומר שבני משפחתו באו אצלו לבקרו ולהביא לו אכילה ושתיי' משום הכי ימית שם מחוץ למחנה בלי טרף וא"כ כשיראו שיכול להיטהר בשמחה הם יביאו אותו אל הכהן: וכעת עלה ברעיוני די"ל דגם הכהן בעצמו ידע שהוא ביום טהרתו והיינו ביום השביעי לימי ההסגר דאז ביום השביעי הולך הכהן לראות אם כהה הנגע ויטהר או אם פשה ויטמא, ובזה י"ל דא"צ להודיע לכהן דהא הכהן בעצמו ידע שהסגיר את המצורע וצריך ביום השביעו לראותו אבל אם המצורע יטהר מתוך ימי חליטתו דאז אין הכהן יודע אם הוטב לו זה הוא דצריך לבא ולהודיעו אל הכהן, ובזה יתיישב מה שהקשיתי לעיל דהוי שני כתובים המכחישים והובא עם ויצא, דקרא והובא אל הכהן קאי על ימי חליטתו וקרא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה קאי על ימי ההסגר, וי"ל דהך קרא זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו קאי על שניהם על יום טהרתו של ימי ההסגר ושל ימי החליטה: אל מחוץ למחנה פירש"י חוץ לשלשה מחנות והקשה בשפ"ח דלמה הוצרך לפרש זאת הא כבר פירש לעיל בפ' תזריע ונלפענ"ד עפי"מ שהבאתי לעיל בפ' תזריע את דברי היד יוסף שמקשה במס' ערכין דפריך מה נשתנה מצורע לישב בדד יותר משאר טמאים ומשני הואיל והוא הבדיל בלשה"ר בין איש לאשתו ואיש לרעהו אף הוא יבדל ומקשה דלמה צריך לטעם שהוא הבדיל תיפוק לי' דמצורעת הוא חולי המתפשט וחולי המדבקת ולכך ישב בדד שלא יזיק לאחריני. ותירץ דאיכא תרי גוונא מצורעין חד שבא ע"י לשה"ר ויש ג"כ מצורע טבעי וכ"ז דמזיק לאחריני במצורע טבעי אבל מצורע שבא בשביל עבירה אינו מזיק לאחריני ולמה ישב בדד וע"ז משני הגמ' בשביל שהוא הבדיל ע"כ, ומעתה שפיר מיושב קושית השפ"ח דלעיל בפ' תזריע דשם כתיב הך בדד ישב י"ל דמיירי במצורע טבעי ניחא מה דרש"י מפרש שם דמבחוץ למחנה הפירוש חוץ לג' מחנות, אבל הכא בפ' מצורע דמיירי במצורע שבא ע"י עבירה כדאיתא במפרשים דעיקר הטעם שמחוץ למחנה מושבו משום שהוא הבדיל הו"א דביום טהרתו שנתרפא דמסתמא עשה תשובה שנתרפא הו"א דמותר הצרוע לילך גם לא' מן המחנות למחנה ישראל או למחנה לוי' והכהן יצא אל מחוץ למחנה היינו למחנה ישראל או למחנה לוי' קמ"ל דגם הכא הפירוש הוא חוץ לג' מחנות: