זקן אהרן (קורץ) רטז

אלו לאומה"ע אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח והוא מדרש פליאה, ונ"ל עפי"מ שמביא בס' אוהב ישראל וז"ל איתא בספרי אדם כי יהי' בעור בשרו נגע צרעת בעור ולא בבשר גידין ועצמות, וכתב הרמב"ם שזה לא הי' דבר טבעי רק בדרך נס ופלא כי כשהי' ישראל שרוין על אדמתן והשכינה שרוי ביניהם והי' להם מדריגת נבואה אז הי' להם גם מדריגה זו, כשהי' אחד מזרע ישראל עושה איזה דבר רע ח"ו אז תיכף הי' נראה בגופו מראות הטומאה ודוקא בעור ולא בבשר ולא נראו מראות אלו בשום אומה ולשון ולא בבהמה חי' ועוף ע"כ בס' אוהב ישראל, והנה מובן מעצמו החילוק בין נגע לנגע דאם הנגע בבשר וגידין ועצמות אז הוא חולאת המודבקת למזיק לאחרוני וע"כ צריכין מאוד להתרחק ממנו, וגם מטעם זה מחוץ למחנה מושבו וצריך ליזהר המצורע ממאכלים המזיקים לו, אבל אם הוא רק בעור בלבד שבא רק לזכרון התשובה ושב ורפא לו כדברי הרמב"ם הנ"ל שפיר יכול לאכול ולשתות ולשמוח וזהו פירוש המדרש כיון ששמעו ישראל פרשה זו נגעים נתייראו שסברו דח"ו יהי' להם נגעים בבשר וגידין ועצמות שהיא חולי המזקת לו ולזולתו ואם ח"ו תהי' באחד ממשפחה כל המשפחה ח"ו בסכנה שלא תזיק לו אמר להם משה אל תתיראו אלו לאומה"ע אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח שלא יהי' לכם רק נגעים בעור ולא בבשר, ולא יזיק לשום אדם שהוא רק לזכרון התשובה ואדם כזה ודאי שמח לתקן מה שעיוות ודוק. ובדברינו הנ"ל יש לפרש המשך הכתובים אדם כי יהי' בעור בשרו שאת כו' והי' בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן כו' וראה הכהן כו' ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא וטמא אותו ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמוק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים, ובד"ה ועמוק אין מראה מן העור פירש"י לא ידעתי פירושו, והיינו שבאמת ביום שרואה נגע בעצמו ואין יודעין אם הנגע בעור בלבד ולא בבשר והנגע להזכירו לתשובה או שהנגע בעור בשרו הוא עמוק מעור בשרו והיינו שהנגע הוא גם בבשר וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ואז הסימן אם שער בנגע הפך לבן ודאי הנגע הוא עמוק מעור בשרו וגם הבשר תחת העור חולי היא, ולכך הפך את שערה לבן נגע צרעת הוא וטמא אותו הכהן שהוא נגע עונש ר"ל ולא להזכירו לתשובה, ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור דהנגע הוא רק על עורו בלבד ולכך שערה לא הפך רבן, וע"כ שפיר היא סימן שהבשר תחת העור הוא נקי ובריא אולם ולכך והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים כי בוודאי יעשה תשובה בימים האלה, ואז יראה הכהן ביום השביעי שנית אם כהה הנגע ולא פשה ודאי עשה תשובה וטהרו הכהן, ובזה מיושב למה בהסגר הראשון כתיב והסגיר הכהן את הנגע ואח"כ ביום השביעי אם הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית בהסגר השנית כתיב והסגירו קאי על האדם, ובהנ"ל מיושב שפיר דבפעם הראשון דמספקינן אם היא רק נגע המזכיר לתשובה וע"כ אין הנגע רק על העור בלבד ואינה מזקת לאדם, ע"כ חס הכתוב על כבוד האדם ולא תלה ההסגר על האדם עצמו רק על הנגע דאדם גדול הוא בודאי אפי' אם יש לו הנגע כזו וכדברי הרמב"ם הנ"ל, אבל אם חזינן דלא הלך הנגע בשבעת ימים הראשונים דלא עשה תשובה באלו הימים או דתשובתו לא מהני וחיישינן שהוא נגע עונש, ע"כ נפל האדם ממדריגתו ולכך כתיב והסגירו וקאי על האדם בעצמו והבן. ובזה יתורץ נמי קושית המפורשים הובא בנח"ק בד"ה אדם כי יהי' בעור בשרו הלא אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ולמה הכתוב הפך הסדר נגעי גופו ובגדיו וביתו, ובהנ"ל יתורץ היטב כיון דהכא מיירי בנגע על עורו ולא בבשר דהנגע הוא רק נגע המזכיר לתשובה ולא על עונש מש"ה שפיר הקדימו, וגם מיושב נמי מה שמקשים למה התחיל הפרשה של מצורע בלשון אדם ואח"כ הזכיר הפרשה בלשון איש ואשה משום דלשון אדם הוא חשוב. כמו שכתב אדם כי ימית באהל ודרשינן מזה אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' ובנגע המזכיר לתשובה שייך רק באדם גדול, אבל להלן שיסופק בנגע עונש על לשון הרע או בנגע טבעי ע"כ מדבר בלשון איש ואשה והבן - ובענין דברי פירש"י שהבאתי בד"ה ועמוק אין מראה מן העור פירש"י לא ידעתי פירושו עיין בשפ"ח