זקן אהרן (קורץ) רטו

ע"י רחמי מנקיבה לזכר ולכך שפיר מכריזין בכל המ"ם יום מחדש דהא לא נוכל לסמוך על ההכרזה דאתמול דשמא יבקש רחמים שתהי' ב"ז, ומעתה י"ל דהנך שתי הגירסות יפלגו בדברי הגמ' ברכות והיינו דגירסא הא' דמכריזין מ"ם יום סובר כתירוץ הא' דמס' ברכות דבתוך מ"ם יום יכולין להשתנות ולכך צריך הכרזה חדשה בכל יום: אבל גירסא השני דבכל יום ויום מכריזין וע"כ דאין מכריזין רק פעם אחת וכנ"ל, סובר כמסקנת הגמ' דגם בתוך מ"ם יום לא מהני רחמים רק בשהזריעו שניהם כאחד ולכך סגי בהכרזה פעם אחת ודוק: מדרש תנחומא הקב"ה נשבע לאברהם אבינו על זרעו שלא ילכו לגיהנם אבל אם יהיו פושעים ואפיקורסים אז ירמוז למלאך הממונה למשוך ערלתו ע"כ, משמע אבל אם לא נמשך ערלתו ניצל ע"י מצות מילה והנה בפשטות י"ל דלא בשביל זכות המילה ניצל מגיהנם רק הקב"ה הבטיח לאברהם שהי' זכותו גדול כל כך דבזכותו זרעו לא ילכו לגיהנם, ואברהם אבינו בחסדו הגדול ילך לגיהנם לראות אם אין שם מזרעו ומנאי ידע להכיר אם הם מזרעו או לא רואה אם הם נימולים, אז מציל אותם דמסתמא מזרעו הם, וא"כ גם פושעים ואפיקורסים הלא המה נימולים מקטנותם וא"כ יקח אברהם גם אותם מגיהנם ע"כ ירמוז הקב"ה למלאך הממונה למשוך ערלתם ואז אברהם לא מכירם והבן - עוד נ"ל עפי"ד הרמב"ם שחשב י"ג עקרים שצריך כל איש מישראל להאמין בהם והם עיקר היסוד לדת היהדות אבל אם אפי' יאמין בכולם חוץ מאחד מהם הרי הוא אפיקורס, והנה מעלת מצות המילה ידוע שנכרתו עלי' י"ג בריתות ולמה דוקא י"ג אך י"ל כנגד הי"ג עקרים ואז יהי' הסימן ניכר דמי שהוא מהול מסתמא מאמין בי"ג עקרים ושפיר איכא סימן דאם מהול אינו אפיקורוס ובעבור שיש אפיקורסים שנימולים ע"י אביהם ובגדולתם פקרו ע"כ הקב"ה ירמוז למלאך למשוך ערלתם ושפיר נשאר הסימן מילה שאינו אפיקורסים להצילם: אדם כי יהי' בעור בשרו לנגע צרעת בתו"כ דרש אדם אפי' קטן יהי' לאחר הדיבור ולא קודם הדבור דנגע קודם הדבור אינו מטמא ע"כ וכתב בס' פני מבין מהגאון ר' נתנאל הכהן פריד זצ"ל אבד"ק אויוואראש להמשיך ב' הדברים יחד עפי"מ שמקשה בשאילת שלום לדברי הר"ן נדרים ז' דכל המומין נתרפאו במתן תורה איך משכחת נגע קודם הדבור ואע"ג דבחטא העגל חזרו למומם הם שפיר באמת טמאים דזה ל"ה קודם הדבור רק לאחה"ד, ונראה דתורה נקרא קנין ועיין במשל"מ ה"ל מכירה ואין קטנים יכולין לקנות והמה לא קבלו התורה ובמתן תורה דנתרפאו דוקא הנך שמקבלין תורה, אבל לא זה שלא יוכלו לקבל וא"כ משכחת נגעים שקודם הדבור אצל קטנים וא"ש המשך הדברים מהתו"כ הנ"ל, אדם אפי' קטן ושפיר יוכל לומר שקודם הדבור אינו מטמא והבן היטב כי ב"ה דבר נפלא הוא עכ"ל, ולפענ"ד לא עמדתי על דעתו הרחבה ואתו הסליחה דדוחק גדול מאוד לומר דרק הגדולים נתרפאו ולא הקטנים ועוד איך אפשר לומר דלגבי הקטנים שאין יכולין לקנות לא מהני להם הקבלת התורה, דהנה הקדמונים הקשו בהא דאמרינן בגמ' בכמה מקומות דכל אדם מושבע ועומד מהר סיני והלא קיימ"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו, ותירצו דכל הנשמות העתידים להוליד היו בשעת מ"ת ומהני להם השבועה וע"כ דהכוונה שמהני להם הקבלת התורה עם השבועה אפי' להנשמות בלבד, ועפי"ד הגאון הנ"ל אם נאמר דלגבי הקטנים ל"מ נתינת התורה שהיו כבר בעולם בגופן ונשמתם ואיך מהני להנשמות בלא הגופין טרם שנולדו והוא תמוה עצומה: אדם כי יהי' בעור בשרו הקשו במפרשים למה נאמר לשון אדם ונ"ל עפי"מ דאיתא בכ"י לפרש זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו ע"י שעוסק בתורה ניצל מצרעת, והנה איתא בס' תורת משה דאדם מדרגה פחותה ושפלות כדאיתא בגמ' סוטה ה' דדרשו רז"ל אדם לשון שפלות אפר דם מרה ועיי"ש, והנה זה שיש לו נגע מסתמא הוא מבטל מת"ת דאל"כ הי' ניצל מצרעת כדברי הכלי יקר הנ"ל ולכך אמר אדם כי יהי' כו' והבן: אדם כי יהי' בעור בשרו איתא במדרש וז"ל כיון ששמעו ישראל פרשה זו נתיראו אמר להם משה אל תיראו