זקן אהרן (קורץ) ריג

ההסכמה כן מוכרח להיות, ונ"ל לפרש עפי"מ דאמרינן בגמ' ג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו והנה אביו ואמו תיכף בביאתם כבר נתנו חלקם בהשותפות, ע"כ שואל המלאך את פי הקב"ה שהוא השותף השלישי שיתן נמי את חלקו כדבעי לזכר או לנקיבה ונותן נשמת זכר לטיפה דכר וכן נשמת נקיבה לטיפה דנוקבא והבן: ב) י"ל עפי"מ דאמרינן בברכות ס' היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא ולא מהני רחמי מתיב ר' יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה כו' מיד נהפכה לבת שנאמר ותקרא את שמה דינה ומשני אין מזכירין מעשה נסים ואב"א מעשה דלאה בתוך מ"ם יום הוי כדתניא מג' ועד מ"ם יום יבקש רחמים שיהא זכר ופריך ומי מהני רחמים, והאמר ר' יצחק ברי' דר' אמי איש מזריע תחלה יולדת נקיבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע, הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת ולכך מהני רחמי והשתא יובן שפיר דברי הזוהר דבאמת בהזריעו בזא"ז שפיר א"צ המלאך לשאול פי הקב"ה לגזור שיהי' דכר או נוקבא, אך בהזריעו שניהם בב"א דיכול להיות זכר או נקיבה ע"ז שפיר הוצרך המלאך לשאול וכיון דבאמת המלאך לא מכיר בטיפה אם היא ממה שהזריעו בב"א או בזא"ז ע"כ צריך לשאול על כל טיפה מה תהי' ולפי"ז י"ל דבאמת ידע הזוהר דהשאלה צריך להיות רק בהזריעו בב"א אך קשיא לי' בהזריעו בזא"ז הרי נמי גזר הקב"ה מה תהי' וקשה הרי כיון דאשה מזרעת תחלה בלא"ה יולדת זכר וע"ז שפיר משני דבזה לא גזר הקב"ה רק משום דאבחין גזר עלי' וכנ"ל: ג) במס' ברכות ס' היתה אשתו מעוברת ואומר יה"ר שתלד זכר הר"ז תפלת שוא כו' מתיב ר' יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה כו' מיד נהפכה לבת ומשני אין מזכירין מעשה נסים והתירץ הוא תמוה דמאי משני אין מזכירין מעשה נסים הלא עיקר ע"ז אנו דנין אם יכול להיות נס שיתהפך ע"י תפלה מנקיבה לזכר או לא והביא ראי' מלאה שנתהפך מזכר לנקיבה וא"כ מאי משני אין מזכירין מע"נ הלא כל הסלקא דעתא בגמ' הי' רק על זה שע"י נס יכול להתהפך, ונלפענ"ד לפרש עפי"מ דאמרינן במס' נדה ל"א אמר ר' אמי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, ת"ר בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ולא פרשו חכמים את הדבר עד שבא ר' צדוק ופירשו אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתי תלה הזכרים בלאה ותלה הנקיבה ביעקב ע"כ, והקשה במהרש"א הלא דינה מתחלה זכר הי' ונתהפכה לנקיבה וכדאיתא בפ' הרואה וא"כ עיקר יצירתה זכר הי' ולאה הזריעה תחלה ולמה תלה אותה ביעקב, וכתב המהרש"א בשם פענח רזא דהא דנהפכה דינה לבת היינו שהזכר שהי' בבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקיבה שבבטן רחל ניתן בבטן לאה דהשתא א"ש עיקר יצירתה של דינה נקיבה, וכן מוכיחין דברי הפייטן ביוצר של ר"ה עובר להמיר בבטן אחות כו' סילוף דינה ביהוסף עכ"ד המהרש"א, ולפי"ז שפיר י"ל כוונת הגמ' אין מזכירין מעשה נסים היינו הנס שהי' בלאה שנתחלפו הבנים בבטנם מזו לזו על נס כזה וודאי אין מזכירין, דזאת הוא רק פעם אחת שהי' להאמהות ועל נס כזה וודאי אין אנו יכולין להתפלל רק שע"י רחמים יתהפך באותו בטן מהאשה בעצמה ע"ז אנו מבקשים אם יכולים להתהפך ע"י תפלה ולא מצינו, הדר אמר בגמ' ואב"א מעשה דלאה הי' בתוך מ"ם יום שעדיין הולד לא נוצר לא זכר ולא נקיבה ולכך ע"י רחמים יכול להיות שעושין רצונו להיות זכר, והדר פריך בגמ' ומי מהני רחמי אפי' בתוך מ"ם יום האמר ר' יצחק ברי' דר' אמי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וא"כ הוי כמו שהולד כבר נוצר והוי תוך מ"ם יום כמו לאחר מ"ם יום וע"ז משני כשהזריעו שניהם בבת אחת ולכך מהני רחמים להיות ואין בזה משום שינו כלל: אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים בו' ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה וכו' כתב הרמב"ם יולדת אפי' לא ראתה דם טמאה כנדה בין ילדה חי בין ילדה נפל ולאחר שטבלה דהיינו אחר זיי"ן לזכר וי"ד לנקיבה הרי הדמים שראתה אח"כ ל"ג