זקן אהרן (קורץ) ריב

גמרא ערוכה נדה ל"א אמר ר' אמי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, ת"ר בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ולא פרשו חכמים את הדבר עד שבא ר' צדוק ופירשו אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו תלה הזכרים בלאה ותלה הנקיבה ביעקב ע"כ. והקשו המפרשים דלמה לא יליף ר' צדוק כר' אמי מאשה כי תזריע ועיין בדבריהם, ולפענ"ד לא אבין קושייתם הרי הקרא דר' צדוק הוא מוקדם בתורה ולמה יבקש קרא מאוחר אם מצא דרש מוקדם ואדרבה לר' אמי הוא דקשיא דדרש מאשה כי תזריע ל"ל יליף מקרא דר' צדוק שהוא מוקדם, אמנם נ"ל בהקדם עוד קושיא גדולה עפ"י דברינו לעיל דהך וביום השמיני ימול בשר ערלתו הנאמר כאן לאשמעינן דגם בנולד ע"י אמבטי וסדין איכא קורבה, א"כ מנ"ל לר' אמי לדרוש דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר דמנ"ל דהפירוש הוא כי תזריע תחלה קודם בעלה דלמא הפירוש תזריע בלא בעלה רק ע"י אמבטי ובא לאשמענין דשייך קורבה, אמנם נ"ל ליישב עפי"מ שמקשה שם במהרש"א קושיא עצומה על הא דר' צדוק דהוכיח אשה מזרעת תחלה יולדת זכר מדתלה הזכרים בלאה ונקיבה ביעקב, מהא דאמר בברכות פ' הרואה דדינה זכר הי' וע"י תפלת לאה נהפכה לנקיבה א"כ עיקר יצירתה זכר הי' וע"כ דלאה הזריעה תחלה וא"כ הי' צריך גם בדינה לתלות אותה בלאה ולמה תלה אותה ביעקב, ותירץ המהרש"א בשם ס' פענח רזא דהא דנהפכה דינה לבת היינו דדינה שהיתה בבטן רחל ניתנה אח"כ בבטן לאה והזכר שהי' בבטן לאה ניתנה לבטן רחל שנתחלפו הילדים בבטנם והשתא אתי שפיר דהוי עיקר יצירתה של דינה נקיבה, ומביא ראי' לזה מדברי הפייטן ביוצר של ר"ה דכתוב עובר להמיר בבטן אחות כו' סילוף דינה ביהוסף עכ"ל המהרש"א, ומעתה מיושב קושייתי הנ"ל על ר' אמי שהקשיתי דמנ"ל לדרוש מאשה כי תזריע דאשה מזרעת תחלה ילדה זכר דלמא בא הכתוב לאשמעינן דשייך קורבה בנולד באמבטי, זה אינו דזאת נשמע מקרא דלאה דשייך קורבה באמבטי משום דאם נאמר דע"י אמבטי לא הוי קורבה רק ע"י ביאת בעלה דוקא, א"כ גם ביעקב שבא על רחל ונתעברה ואח"כ ניתן הזרע לבטן לאה נמי צ"ל דלא הוי קורבה ליעקב מה שנולד מלאה דהא הזרע שנתחלף מבטן רחל לבטן לאה נמי לא בא ללאה ע"י ביאת יעקב עלי' רק שיעקב הוציא הזרע לבטן רחל ואח"כ נכנס הזרע מרחל ללאה, והרי הדבר דומה כמו שהוציא יעקב הזרע באמבטי ונכנס לבטן אשתו ואם באמבטי ל"ה קורבה גם בלאה לא שייך קורבה ולמה תלה הנקיבה ביעקב, אלא וודאי דלא בעי דוקא ביאת בעלה עלי' ומדכתוב ואת דינה בתו דתלה ביעקב נשמע שפיר דגם באמבטי שייך קרובה, ושוב לא אצטריך ע"ז קרא דאשה כי תזריע ולכך שפיר דרש ר' אמי מאשה כי תזריע דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר והבן - ומעתה מאי מאוד מיושב קושית המפרשים על ר' צדוק דלא יליף מדרשא דר' אמי דדוקא לאחר שגילה ר' צדוק דאשה מזרעת תחלה מקרא דלאה, דאז עפ"י תירוצו של המהרש"א נשמע נמי מקרא דלאה דשייך קורבה באמבטי אז הוא דיכול לדרוש אשה מזרעת תחלה מאשה כי תזריע, אבל קודם שגילה לן ר' צדוק הקרא דלאה גם מאשה כי תזריע לא נוכל למילף משום דקשה קושייתי הנ"ל, מנ"ל דאשה כי תזריע הפירוש הוא תזריע תחלה דלמא הפירוש תזריע בעצמה שלא ע"י בעלה ובא לאשמעינן דשייך קורבה באמבטי וכנ"ל ודוק היטב ור' אמי הוא דחידש לן דאחר שהשמיענו ר' צדוק מקרא דלאה דשייך קורבה גם באמבטי אז שפיר יכול לדרוש דאשה מזרעת תחלה גם מאשה כי תזריע והבן: אשה כי תזריע בזוהר הקדוש הקשה וז"ל תנינן אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ר' אחא אמר הא תנינן הקב"ה גזר על ההוא טיפה אי איהי דכר אי איהי נוקבא ואת אמרת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. אמר ר' יוסי ודאי קוב"ה אבחין בין טיפה דדכורא ובין טיפה דנוקבא ובגין דאבחין לי' גזר עלי' אי להוי דכר אי נוקבא עכ"ל, משמע מדברי הזוהר דהקב"ה לא משנה בגזירתו רק אבחין בין טיפה דדכורא היינו אם האשה היתה מזרעת תחלה ע"כ הטיפה הוא דכר וע"ז הקב"ה נותן הסכמתו שיהי' דכר וכן לנוקבא, ועכ"פ עדיין קשה לאיזה צורך בא ההסכמה כיון דגם בלא