זקן אהרן (קורץ) ריא

מטמאין למתים וקשה קושית התוס' הרי הי' אחים ואחים מותרים לטמא זל"ז וע"כ דמכאן נשמע דגם לאחים אסורים, ולכך בא לה יטמא לגלות היתר לקרובים שלא למילף איסור לקרובים מהתו"כ שלא טמאו אלעזר ואיתמר, אבל קשה דמהתם לא נוכל למילף איסור לקרובים משום דבני אהרן היו קודם מ"ת ודין גרים יש להם לא מיקרי אחים, אמנם י"ל דר' ישמעאל סובר דישראל יצאו קודם מ"ת מדין ב"נ ולא שייך בהם דין גרים ושפיר נשמע מהתם איסור לקרובים מש"ה בא לה יטמא רשות אבל ר"ע י"ל דסבר דין ב"נ יש להם ושוב לא נוכל למילף מהתם איסור לקרובים ע"כ שפיר אמר דלה יטמא מצוה - בדרך אחר קצת כיון דיליף מכאן דכהנים אסורין לטמא למתים למה הצריך לפרש בפ' אמור פעם שנית אמנם י"ל להתיר לקרובים, וקשה הי' לומר רק היתר לקרובים בלבד ולא איסור לרחוקים אי"ל דאלו הוי אמר רק היתר לקרובים הי' אמרינן דהוא רשות ע"כ שפיר נאמר אסור לרחוקים ונשמע מן הדיוק דלקרובים מותר ולמה פירש עוד בפירש היתר לקרובים וע"כ למצוה - (אכן יש לעיין עדיין לפי"מ דאיתא בגיטין ד"ס דפ' הטמאים עם פ' הכהנים עי' ברש"י שם היינו פ' אמור, בו ביום נאמרה, וא"כ ממנ"פ אם נצטווה מקודם, א"כ ידע מרע"ה מהכפל לשון אמירה שגם בני אהרן מותרים, ואם לא נצטווה מקודם אמאי אלעזר ואיתמר לא הי' רשאין לטמא לאחיהם וכהנ"ל ועי'): קרב אל המזבח איתא מדרש פליאה בפ' תצוה כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה א"ל הקב"ה תורה שלי היתה ונתתי לך' ע"כ והוא תמוה, ונ"ל עפי"מ שפירש"י בפסוק הנ"ל שהי' אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת עכ"ל, ואמרתי לפרש עפי"מ דאיתא משום דסירב משה בשליחות המקום בסנה נענש שניטל הכהונה ממשה וניתנה לאהרן, והטעם שמשה רבינו מיאן בשליחות נמי שהי' בוש וירא ללכת בשליחות גדולה לפדות את ישראל שהי' סבר שאינו ראוי לזה, וע"כ אמר לאהרן למה אתה בוש לכך נבחרת בשביל שהייתי בוש ניטל ממני וניתנה לך ואם גם אתה תעשה כן יטול השי"ת גם מאתך ויתנה לאחר, ובזה יובן מדרש הנ"ל כמין חומר דכשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה שהי' מתחרט על מה שהי' בוש וסירב בשליחות המקום כי ראה ענשו שניטל ממנו הכהונה הגדולה וניתנה לאהרן, וע"ז שפיר אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתי' לך עפי"מ דאיתא לפרש משה קיבל תורה מסיני דקשה למה ביצימ"צ סירב ג' ימים ולא רצה ליטול גדולה לנפשו ולקבל את התורה הלך בלי עיכוב, ותירצו דלמד מסיני שראה הקב"ה בחר בקטן שבהרים ולכך שפיר בחר נמי במשה שהי' קטן שבישראל ולכך הלך תיכף, וזה שאמר לו הקב"ה שלא יתחרט על שסירב מתחלה מחמת עניוות שהפסיד בכה"ג ראה כמה הרווחת ע"י עניוות שלך תורה שלי היתה ונתתי' לך. אם לא היית בתחלה בעניוות שלך אע"ג שהי' לך הכהונה הגדולה לעומת זה לא הייתי נותן לך את התורה רק לקטן ממך וק"ל: פרשת תזריע אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא וביום השמיני ימול בשר ערלתו הקשו בזה המפורשים הך וביום השמיני ימול בשר ערלתו אין לו שום מקום לכאן רק בפ' לך שם מקומו כיון דשם עיקר פ' מילה, ונלפענ"ד דדבר גדול אשמעינן בזה והוא עפי"מ שנסתפק בחלקת מחוקק באהע"ז ס' א' סעיף י"ח בתינוק הנולד ע"י אמבטי וסדין אם יש לו דין בן לאביו לענין כל המצות ואם יש לו קורבה, ובבית שמואל שם הוכיח מדברי הסמ"ק דשייך, קורבה כמו בנולד ע"י ביאה ועיי"ש. ובזה נ"ל לפרש דהקרא אשה כי תזריע בא להוכיח על זה דלכאורה קשה תיבת תזריע מיותר דהי' יכול לומר אשה כי ילדה זכר ולכל הפחות הי' יכול לומר לשון כי תהר כמו בכ"מ דנאמר לשון הריון ולמה שינה בכאן לשון תזריע, אך י"ל דהכי פירושו אשה כי תזריע מעצמה ע"י אמבטי וסדין בלא ביאת בעלה עלי' וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו היינו אביו של תינוק, ואשמעינן בזה דשייך קורבה ואביו הוא לכל דבר והבן - ובדרך הזה יתיישב