זקן אהרן (קורץ) רי

יטמא רק דיליף דאע"ג דכבר נטמאו מכ"מ אסורים לטמאות שנית והבן: ה) אך לפי"ז קשה טובא למה רק מישאל ואלצפן באו לשאול איך לעשות הפסח למה לא שאלו גם אלעזר ואיתמר איך לעשות הפסח ונ"ל עפי"מ דאיתא בס' נפש יהונתן לתרץ קושית הבעתוס' הנ"ל על התו"כ דלמה לא נטמאו אלעזר ואיתמר לאחיהם דהרי היו כהנים הדיוטים, ותירץ עפי"מ דאיתא ביו"ד סי' שע"ג הא דמטמאין כהנים לקרובים לצורך קבורה דוקא וכתב שם בהגה"ה בשם תה"ד דלסברא זו אם מת בשבת שאי אפשר לקברו בו ביום אסור לטמא לו, והרי כתב באב"ע פ' פקודי דיום שמיני למילואים הי' בשבת דכתוב ויערוך עליו לחה"פ וסידורו הי' בשבת ולפירושו נדו"א מתו בשבת ומש"ה ל"ה רשאים אלעזר ואיתמר לטמא להם שלא לצורך קבורה עכ"ל ומעתה שפיר י"ל דגם אח"כ ביום הקבורה לא טמאו א"ע רק מישאל ואלצפן שהתחילו וגמרו גם הקבורה. ולכך כיון דהגיע שביעי שלהם בע"פ כמבואר בגמ' א"כ הגיע שביעי של אלעזר ואיתמר ביום קודם ע"פ ולכך לא הוצרכו לשאול ודוק, ויש להקשות עוד מאחר דכלים שבהיכל נטמאו מי הי' מזה על הכלים דהא בעינן והזה הטהור על הטמא, אך י"ל דרק אלעזר ואיתמר נטמאו אבל אהרן לא נטמא דלא נכנס בפנים עד שהוציאו את נדו"א, עוד י"ל דלכך דוקא (מישאל ואלצפן) באו לשאול איך לעשות הפסח ולא אלעזר ואיתמר כיון דגם הם נטמאו וכנ"ל, דנהי דבשבת היו אסורין לטמאות לאחיהם כדברי הנפש יהונתן הנ"ל מכ"מ לאחר שבת היו מצוה לטמא לאחיהם לצורך קבורה, אי"ל דמישאל ואלצפן דחל שביעי שלהן בע"פ שפיר באו לשאול שיהיו שוחטין וזורקין עליהם ויאכל בערב אבל אלעזר ואיתמר שחל שביעי שלהן ביו"ט ממילא ידעו שלא יוכלו לעשות הפסח ולאכלו ע"כ שפיר לא באו לשאול כלל: ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף ויקצוף על אלעזר ואיתמר מדוע לא אכלתם את החטאת כו' לשאת עון העדה לכפר עליהם והפירושים רבו בזה, ויש להקשות עפ"י דברינו דאלעזר ואיתמר נטמאו ואיך משה קצף עליהם על שלא אכלו את החטאת כיון דידע שנטמאו לא יוכלו לאכול הקדשים וגם תיקשו דביותר הי' לו לקצוף על אהרן שלא הי' טמא הי' אהרון יכול לאכלו ולא הם, ובשלמא לפירש"י גם על אהרן הי' כועס אבל להמפרשים דרק על הבנים הי' כועס ולא על אהרן קשה אדרבה רק על אהרן הי' צריך לכעוס ולא עליהם אך י"ל עפי"מ שמקשים בבעתוס' בד"ה ואת שעיר דלמ"ד מפני הטומאה נשרפת כיון דשעיר של ר"ח הוא הי' לו ליקרב בטומאה דקרבנות צבור קרבין בטומאה, והנה י"ל לריה"ג דס"ל בר"פ השוחט ומעלה דטמא שאכל את הטמא פטור דא' אחע"א ועיי"ש, וא"כ שפיר נ"ל דמש"ה כעס דוקא על אלעזר ואיתמר שנטמאו הי' להם לאכלה אפי' בטומאה משום לכפר עון העדה כמבואר בקרא, אבל אהרן שלא נטמא שפיר הי' אסור לאכלה, וע"ז השיב אהרן וכי הם הקריבו דנימא שהקריבו בטומאה ויאכלו בטומאה אני הקרבתי והי' הכל בטהרה, רק דלאחר זריקה נטמא הבשר ולכך שפיר דנשרף ויש לדחות: ויקרא משה אל מישאל ואלצפן בתו"כ מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים. שהרי אלעזר ואיתמר לא נטמאו להם הקשו בבעתוס' הרי אלעזר ואיתמר כהנים הדיוטים היו ולמה לא יטמא לאחיהם, ונלפענ"ד עפי"מ שכ' הפנים יפות בפ' חמור דכתיב אמור אל הכהנים ואמרת אליהם כפל לשון אמירה מפני שהאזהרה הי' לדורות והו"א דבני אהרן בעצמם כיון שנלדו קודם מ"ת אין נוהג בהם דין אביו ואחיו, ע"כ צריך להשמיע דגם בבני אהרן בעצמם שייך קורבה ומותרים לטמא לקרוביהם עכ"ד, ומעתה י"ל דכ"ז לאחר שנצטוו טומאת כהנים בפ' אמור בכפל אמירה שפיר נשמע דגם בבני אהרן שייך קורבה אבל קודם שנצטוו בפ' אמור י"ל דמשה רבינו הי' חושש לומר דלא שייך בהם קורבה מטעם גירות, ולכך קרא למישאל ואלצפן ולא לאלעזר ואיתמר ועכ"פ שפיר דייק התו"כ דכהנים אסורין לטמא למתים דאל"כ הי' מצווה לאלעזר ואיתמר להוציאן - ועפי"ד יש להבין הא דפליגי ר' ישמעאל ור"ע במס' סוטה לה יטמא ר' ישמעאל סובר רשות ר"ע אומר מצוה וקאמר שם בגמ' הטעם ועיי"ש, ועפי"ד התו"כ י"ל בזה דר' ישמעאל סובר כיון דמכאן נשמע הכהנים