זקן אהרן (קורץ) רט

וימותו לפני ד' איתא בתו"כ שמתו בחוץ במקום שהלוים מותרים לכנוס שנאמר ויקרבו וישאום בכתנותם וא"כ מה לפני ד' שנגפן המלאך והוציאן לחוץ, ר"ע אומר מתו בפנים שנאמר לפני ד' ומאי ויקרבו וישאום בכתנותם שנתנו חכה של ברזל לתוך פיהם והוציאום לחוץ, ומקשים בבעתוס' א"כ לר"ע נטמא המשכן דאיקרי אהל וצריך הזאה שלישי ושביעי ולא מצינו שפסקו מעבודתן וכ"כ ומפתח אהל מועד לא תצאו, ובשלמא לת"ק י"ל שהמלאך דחפן לחוץ קודם יציאת נשמתן אלא לר"ע קשיא, ובצל"ח פסחים ד"צ בשם המג"א בס' זית רענן מקשה על כל כלי המשכן השלחן והמנורה ותירץ דפרשת טמאים בו ביום נאמרו אחר שהוציאו את נדו"א לחוץ, אך דלפי"ז תקשה א"כ איך נטמאו מישאל ואליצפן ומתרץ דטומאת מת כבר נאמר ובאותו יום הוא דנאמר טומאת אהל, וכתב בצל"ח דדבריו דחוקים ואמר וז"ל ולי נראה דבאותו שעה שנשאום מישאל ואלצפן לאחר שנשאום מקדש הקדשים אז נאמרו פרשת טמאים וע"כ הם נטמאו אבל האהל וכליו לא נטמאו למפרע עכ"ד הצל"ח, וקשה דאיתא בתו"כ ויקרא משה אל מישאל ואלצפן ואמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש ואמר בתו"כ מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים שהרי אלעזר ואיתמר לא נטמאו להם ע"כ ועפי"ד הצלח קשה למה לא נטמאו להם אלעזר ואיתמר דהא בשעת שהיו נדו"א בפנים עוד לא נצטוו: ב) וכן ראיתי בבעתוס' מקשים על התו"כ הנ"ל דלמה הוצרך להוכיח מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים הרי בפירוש נאמר בתורה לנפש לא יטמא בעמיו, עוד הקשו הבעתוס' הא אלעזר ואיתמר כהנים הדיוטים היו ומותרין לטמאות לקרובים ולמה לא נטמאו לאחיהם, וי"ל הא דקאמר בתו"כ מכאן שהכהנים אין מטמאין למתים היינו כהנים הדיוטים וביום משיחתם שיש להם דין כהנים גדולים ע"כ ועפי"ד הצל"ח חזרה קושית בעתוס' למקומה כיון דעדיין לא נצטוו למה לא נטמאו אלעזר ואיתמר לאחיהם: ג) ולפענ"ד לתרץ קושית בעתוס' על התו"כ הנ"ל שהוכיח מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים הלא טומאת כהנים בפירוש נאמר לנפש לא יטמא ע"כ עפי"מ שהבאתי קושית הבעתוס' וזי"ר דלדברי ר"ע דמתו בפנים א"כ נטמא המשכן וכליו ולא מצינו שפסקו מעבודתן ותירץ בזי"ר דטומאת אהל נאמר אח"כ אבל טומאת מת כבר היו מצווין א"כ י"ל דזהו כוונת התו"כ מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים היינו שכבר נצטוו הכהנים בטומאת מתים מדלא טמאו אלעזר ואיתמר לנדו"א והבן: ד) עוד נלפענ"ד לתרץ קושית הבעתוס' על התו"כ שכתב מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים דלמה הוצרך להוכיח מכאן הרי נאמר בפירוש לנפש לא יטמא וכנ"ל, דהא באמת צ"ל דגם אלעזר ואיתמר נטמאו באהל המת לפי"מ שפירש"י בפסוק ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם ומקשה בפירש"י למה נכנסו ותירץ דמשה נכנס עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת, ומסתמא נכנסו גם נדו"א ואלעזר ואיתמר וראי' מדלא כתיב אצל נדב ואביהוא שבאו אל אהל מועד רק ויקחו איש מחתתו ויקריבו לפני ד' וימותו, דמשמע דבשעה שיצאו משה ואהרן לברך את העם הי' נדו"א בפנים ועשאו הקטרת וימותו, ועיין במפרשים בשם המדרש והילקוט שנכנסו ארבעה חוטין שני חוטין לחוטמו של זה ושני חוטין לחוטמו של זה ומי גילה רז זה איך נשרפו, וגם משה רבינו שאמר למישאל ואלצפן קרבו שאו את אחיכם מנא ידע שנשרפו נדו"א בהיכל וע"כ דגם אלעזר ואיתמר היו בפנים וראו כל המעשה הנוראה ויצאו בצעקה החוצה, ובדרכנו נבין הא דדייק התו"כ מדלא אמר לאלעזר ואיתמר רק למישאל ואלצפן ע"כ דאין הכהנים מטמאין למתים הא י"ל דאלעזר ואיתמר לא הי' באותו מעמד ואסור להשהות הטומאה בקודש, ע"כ מיהר משה רבינו על מישאל ואלצפן להוציאן לחוץ ובאמת דגם אלעזר ואיתמר היו יכולים לטמאות להם, וע"כ כדברינו דאלעזר ואיתמר נמי היו בפנים והם גילו את כל זאת והי' יכול משה רבינו לומר לאלעזר ואיתמר להוציאן ומדאמר למישאל ואלצפן ע"כ דהם לא היו יכולין לטמאות להם משום דכהנים אין מטמאין, אך דלפי"ז תיקשי הלא בלא"ה נטמאו והיו יכולין ג"כ להוציאם אמנם מכאן ראי' לשיטת הרמב"ם דכהן שנטמא מכ"מ אסור לטמאות שנית, ומעתה מיושב שפיר קושית הבעתוס' על התו"כ דלא יליף עיקר טומאת כהנים מהכא דהא נאמר בפירוש לנפש לא